זה לא בגלל המשט. זה לא בגלל המדינה. זה קודם כל בגללי.

לפני יומים פיזמתי לעצמי את השיר בהיסח הדעת כשחשבתי על מישהו. אתמול ניגנתי אותו על הפסנתר תוך שאני מנסה לפצח את האקורדים המופלאים שמתי כספי יודע לטמון בשיר. יש בשיר הזה, במלים, בלחן, וגם בביצוע של כספי, משהו מיתולוגי, עמוק מכולנו, מוכר לכולנו, נכתב אלינו- לדורות שלפנינו ולאלו שעוד יבואו. חשבתי גם  שדי מדהים שאבדן דרך מצמיח יצירת מופת כמו זאת. האפר מן השורה האחרונה הצמיח יהלום. המשך לקרוא »

הפסוקים הבאים, עצמתם רבה.

שמים בוערים בתשוקה למה. צילום של מתן

א וַיְהִי הָעָם כְּמִתְאֹנְנִים, רַע בְּאָזְנֵי יְהוָה; וַיִּשְׁמַע יְהוָה, וַיִּחַר אַפּוֹ, וַתִּבְעַר-בָּם אֵשׁ יְהוָה, וַתֹּאכַל בִּקְצֵה הַמַּחֲנֶה.  ב וַיִּצְעַק הָעָם, אֶל-מֹשֶׁה; וַיִּתְפַּלֵּל משֶׁה אֶל-ה', וַתִּשְׁקַע הָאֵשׁ.  ג וַיִּקְרָא שֵׁם-הַמָּקוֹם הַהוּא, תַּבְעֵרָה:  כִּי-בָעֲרָה בָם, אֵשׁ ה'.  ד וְהָאסַפְסֻף אֲשֶׁר בְּקִרְבּוֹ, הִתְאַוּוּ תַּאֲוָה; וַיָּשֻׁבוּ וַיִּבְכּוּ, גַּם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וַיּאמְרוּ, מִי יַאֲכִלֵנוּ בָּשָׂר.  ה זָכַרְנוּ, אֶת-הַדָּגָה, אֲשֶׁר-נאכַל בְּמִצְרַיִם, חִנָּם; אֵת הַקִּשֻּׁאִים, וְאֵת הָאֲבַטִּחִים, וְאֶת-הֶחָצִיר וְאֶת-הַבְּצָלִים, וְאֶת-הַשּׁוּמִים.  ו וְעַתָּה נַפְשֵׁנוּ יְבֵשָׁה, אֵין כֹּל, בִּלְתִּי, אֶל-הַמָּן עֵינֵינוּ.  ז וְהַמָּן, כִּזְרַע-גַּד הוּא; וְעֵינוֹ, כְּעֵין הַבְּדֹלַח.  (פרשת בהעלותך- במדבר יא)

אמי עליה השלום נהגה לומר- כי ברור לה שאם היתה חיה אז, בדור המדבר, ודאי היתה חלק מן המתאוננים.  מעניין לציין שכאשר אמי חלתה מאוד בגיל 70 ידעה לומר לפני מותה כי היא מודה לאלוהים על כל השנים הטובות שנתן לה, ואינה באה בטענות כלפיו. למרות זאת, ועל אף אישיותה הצנועה והמקבלת, יכולה היתה להזדהות עם בני ישראל המתאוננים.

אבל אני רוצה להמשיך הלאה- מן המתלוננים אל המתאווים. כה רבה תאוותם של בני ישראל, שעוד לפני שהם מתאווים למשהו, הם מתאווים תאווה. אולי רוצה הכתוב לומר שתאוותם היא נקיה ומזוקקת. הדברים להם הם משתוקקים, הדגה, הקישואים והאביטיחים, החציר הבצלים והשומים אינם מושאים רגילים של תאווה.  הם מופיעים כאן כמין תירוץ לקיומה של תאווה עירומה ולוהטת.  הם מושא אקראי לתאווה הנוראה שקורית להם. המשך לקרוא »

אם אספר לכם על חתונה שמנוצלת לשיחות בין חשודים בפשע, ועל אב נדרש ללכת לכלא, בתו בוכה, וגם הוא מזיל דמעה או שתיים– מה זה יזכיר לכם ?

מי שחשב על חתונת משפחת דרעי- הרי הוא בחזקת עלוב נפש שמעדיף את גרסת הריאליטי על דרמה כתובה היטב.

כי כל זה מתרחש בסופרנוס עונה 6 פרק 5.

הנה הקטע לפניכם.

(לבּוּרים שבכם, הדמויות המשתתפות הן: אבי הכלה ג'וני סאק שקיבל חופשה של שש שעות מן הכלא לכבוד חתונת בתו, הוא חוגג כשהוא מלווה על ידי שני שוטרים פדרלים. השני, הוא כמובן טוני, שמת לחתן את בתו שלו ועד שזה יקרה מתבקש לחסל את אחד החברים)

עכשיו תיהנו.

חז"ל טוענים שאלוהים הסתכל בתורה כשרצה לברוא את העולם. לדעתי הוא צפה בסופרנוס.

ואז באה המלחמה. כמו שטף מים גדול היא פינתה את כל הרעשים הקטנים, את כל הקרשים המוזנחים, את כל שאריות האישיות שהתנפנפו להם כקרעי דגלים. התחלנו לשחות בכיוון אחד, בכיוונו של האויב. היה לנו יעד ברור, רצון, מטרה.

ואז בא השלום. חבשנו פצעים, ניחמנו אלמנות והבטחנו כל מיני דברים ליתומים שתוקי עין.

חזרנו הביתה, שיקמנו עסקים, שכבנו עם האישה, מתוך חובה לא מתוך חשק.

ואז באו העסקים. והתחלנו להרוויח. יזמנו-הפקנו-מכרנו. פתחנו פערים סגרנו שורות. המשך לקרוא »

על מי אני מסתכל באיור הזה ? עליך. אני מחייך בחיבה. אתה יקרה לי קוראת חביבה

בראש האתר החדש שלי עומד רישום של פרצופי המהורהר. עשה אותו ידיד צעיר. גם מי מכם שאין לו אתר אישי ובראשו איור, מחזיק אולי פרופיל פייסבוק, ובראשו תמונה. או פרופיל ברשת חברתית אחרת, או שלא. 

תמונות הפרופיל האלה הן, אם תרשו לי, בעייתיות מעצם היותן. תמונת הפרופיל הזאת משמשת כדי להציג אותנו, ואנו בוחרים בכזאת שתציג את הדימוי שהיינו רוצים ליצור לעצמנו. תמונה יפה מאוד תבקש להציג את פנינו היפות, ותמונה מכובדת תבקש להשרות ארשת של מכובדות על האתר.  זה בסדר כמובן. הבעיה היא שהתמונה לא רק משפיעה על הצופים בה, כי אם גם עלינו, שבחרנו בה. אנחנו מעצבים את הפרופיל אבל בעצם הוא מעצב אותנו, מעשינו עלולים להיות בהתאם. תמונה מכובדת, תדרוש מאיתנו התנהגות מכובדת, בעוד שתמונה נחמדה עלולה להזמין אותנו להשאר בתחומי הנחמד. תמונה הגותית עלולה להזמין חיים של הגות, בעוד שתדמית של כוח עלולה למשוך אותנו להפגנות עוצמה מסוגים שונים.  סופו של דבר אנחנו עלולים לכבול את עצמינו לאותו פרופיל. להפוך למשרתיה של התדמית שהיתה צריכה לשמש אותנו.  המשך לקרוא »