’בצעוק העיתים‘

אם אספר לכם על חתונה שמנוצלת לשיחות בין חשודים בפשע, ועל אב נדרש ללכת לכלא, בתו בוכה, וגם הוא מזיל דמעה או שתיים– מה זה יזכיר לכם ?

מי שחשב על חתונת משפחת דרעי- הרי הוא בחזקת עלוב נפש שמעדיף את גרסת הריאליטי על דרמה כתובה היטב.

כי כל זה מתרחש בסופרנוס עונה 6 פרק 5.

הנה הקטע לפניכם.

(לבּוּרים שבכם, הדמויות המשתתפות הן: אבי הכלה ג'וני סאק שקיבל חופשה של שש שעות מן הכלא לכבוד חתונת בתו, הוא חוגג כשהוא מלווה על ידי שני שוטרים פדרלים. השני, הוא כמובן טוני, שמת לחתן את בתו שלו ועד שזה יקרה מתבקש לחסל את אחד החברים)

עכשיו תיהנו.

חז"ל טוענים שאלוהים הסתכל בתורה כשרצה לברוא את העולם. לדעתי הוא צפה בסופרנוס.

ואז באה המלחמה. כמו שטף מים גדול היא פינתה את כל הרעשים הקטנים, את כל הקרשים המוזנחים, את כל שאריות האישיות שהתנפנפו להם כקרעי דגלים. התחלנו לשחות בכיוון אחד, בכיוונו של האויב. היה לנו יעד ברור, רצון, מטרה.

ואז בא השלום. חבשנו פצעים, ניחמנו אלמנות והבטחנו כל מיני דברים ליתומים שתוקי עין.

חזרנו הביתה, שיקמנו עסקים, שכבנו עם האישה, מתוך חובה לא מתוך חשק.

ואז באו העסקים. והתחלנו להרוויח. יזמנו-הפקנו-מכרנו. פתחנו פערים סגרנו שורות. המשך קריאה… »

קודם כל אתם מוזמנים לקרוא לחשוב ולחתום על העצומה הבאה- הקוראת לאנונימיות בהגשת תסריטים לקרנות. ועכשיו לעניין עצמו:

משה נגבי עיצבן אותי אתמול.
לפארסה של תכנית הרדיו שלו, שבה הוא נושא נאום לאומה, ואז מזמין אורח שיתמוך בעמדותיו- כבר התרגלתי. גם לעובדה שניתן לנחש את עמדותיו בכל עניין ועניין וגם לשאלות הרטוריות שבהן הוא כאילו מאתגר את המרואיינים שלו. ככה נראית תכנית של אביר הדמוקרטיה, דעה אחת נכונה.
אבל אתמול זה היה משהו מיוחד. נגבי דיבר על הפרת חוק. על עבריינות של קבוצות מיעוט שמנסות לכפות בבריונות את עמדתן. אתמול.
ולמי הוא התייחס ? כמובן- לחרדים ולמתנחלים.
אתמול – כשאופנוענים סגרו את גוש דן- הוא דיבר על הפגנות השבת של החרדים.
תסלחו לי אבל אני לא מצליח להבין את זה. (נכון שמפתיע שהשופט בדימוס מצא- אורחו המכובד הבין אותו לחלוטין?)

כדי להבהיר: אני נגד כפיה דתית. אני לא מסוגל להאמין שאלוהים רוצה שמישהו יקיים מצוות מתוך כפיה.  הכפיה גם באמת לא מועילה לאיש.  החרדים המאיסו את היהדות על העם עם מלחמות הדת שלהם, ועל חילול ה' קשה מאוד לכפר. ואז הם גולשים לאלימות- ואת זה באמת קשה לקבל. הטמטום הוא שורש הרע, והאלימות היא גזעו וענפיו. 

אפשר להבין למה נגבי מדבר עליהם, קשה להבין למה הוא לא מדבר על אינטל. יפה כתב על זה גלעד סרי-לוי – ונכון מזדעקת ח"כ שלי יחימוביץ'. בהפגנות נגד אינטל- העבריין הראשי הוא קודם כל אינטל. חוק ימי המנוחה או איך שלא קוראים לו הוא קודם כל חוק סוציאלי.

ולשואלים הכינותי מראש מספר תשובות.  
נכון- האנשים שעובדים בשבת יכולים לצאת לחופש ביום ראשון- אבל זה לא יהיה יחד עם בני משפחתם.
נכון- הגלובליזציה והתחרות מול חברות אחרות דורשות הקרבה אבל
א- החוק עדיין לא מתיר זאת (חוץ מבמקרים מסויימים). אתם רוצים לפעול אחרת- קודם שנו את החוק.
ב- אם טוענים את טענת הגלובליזציה – אפשר ללכת איתה הלאה, למה לעצור כאן ? כדי להתמודד עם המזרח – למה שלא נתיר למפעלי הטקסטיל להוריד את שכר המינימום לדולר ביום? וכדי לנצח את אינדונזיה, למה שלא נאפשר להעסיק ילדים ליום עבודה של 11 שעות?
ג- זה נראה לכם רחוק. אבל בקרוב זה יקרה במקום העבודה שלכם (אלא אם כן אתם מורים- שם אפילו באיסרו חג לא מעיזים לגעת)

 וביום שבו ח"כ לשעבר עמרי שרון, ודני קושמרו חוסמים כבישים- מחאת החרדים נגד אינטל היא הבעיה המרכזית לפחות לפי משה נגבי והשופט בדימוס מצא..אני רוצה לראות את העיתונאי שהיה מעז לחסום כבישים על רקע אחר (ימני למשל).  

אבל אני רוצה להמשיך מעט הלאה. אמרו את זה לפני אבל לא משנה. כאשר מפגיני הימין חסמו כבישים כנגד תכנית "ההתנתקות"(התנגדתי לזה אז בקולי קולות), הם עשו את זה מסיבות אידיאולוגיות. הם חשבו שעקירת הישובים תביא טרור (והם אגב צדקו לחלוטין- באופן שבו זה נעשה- נכון?) הם מחו נגד עקירתם מבתיהם.  למרות זאת התנפלו עליהם, והגישו כתבי אישום, וסיפרו לכולם על אמבולנסים שלא יגיעו לבתי החולים בגללם וכל זה. והיום –כאשר אותה עבירה בדיוק מבוצעת-  אבל לא מסיבות של טובת המדינה – כאשר כל גוש דן נחסם לתנועה בשל כמה שקלים עלובים – כל מה שיש לנגבי להגיד זה שהמתנחלים הם פורעי חוק ? 

ואם אתה מדבר על מיעוט שמשיג את מטרותיו באלימות- הסיפור של הר הבית- שבו בשל אלימות של מיעוט מוסלמי קיצוני, נאסרה עליית יהודים להר- זה בסדר נגבי ?  למה אתה לא מדבר על זה ? ושוב- אני מעולם לא עליתי על ההר, ולא ניסיתי לעשות כן- אולי טעות. אני רק לא מבין את העיוורון של מר נגבי וחבריו. למה מיעוט אלים זה רק בימין ?

יש לעיוורון שני הסברים. הראשון:  כאשר אתה מזמין לאולפן אורחים שילקקו לך- אין ספק שאף אחד לא יגיד לך את האמת בשידור. ובשביל זה אנחנו כאן. לא משה ?

אבל אם לתת לעיוורון הסבר רציני יותר- אז אומר ש- עם הדגל בא הפטור. כשאתה זה שמרים את דגל הדמוקרטיה- סביר להניח שהעוולות שלך יהיו בדיוק בתחום זה. אתה הרי דמוקרטי- אין לך מה לדאוג. אותו דבר עם היהדות – מי שמרים את דגלה- סביר שסביבו מוטלות מצוות במצב קשה- ואתם מוזמנים לקרוא את תומר פרסיקו במאמרו. ויש עוד כמה דגלים שהורמו במדינה. יחשוב נא כל אחד על הדגל החביב עליו באופן מיוחד.

הגירוש של אנשי גוש קטיף כמובן.

לא של העובדים הזרים.

אבל הגירוש של העובדים הזרים שחיו בגוש קטיף היה חרפה. אותם היה צריך להשאיר. אותם ואת ילדיהם.

שטויות אני מדבר.

מה אני רוצה לומר ?

מדהימה אותי האוטומטיות שבה אנחנו מגיבים לדעות סותרות.

מדהימה אותי האוטומטיות שבה מתגייסים אנשים מן הצדדים- (לא כל האנשים- חלקם- בדרך כלל הקולניים שבהם) למטרות מסויימות.

ספי רכלבסקי למשל כותב בהארץ- נגד גירוש ילדי העובדים הזרים.

האם זה הפתיע אותי ? בטח שלא. וברגע שרכלבסקי ואחרים יצאו נגד הגירוש- כל אלה שהם כנגדם יקומו בעד- כמו שנאמר- "אויב אויבי הוא בן בריתי". זאת רמת הדיון כאן, כולל במאמרו של רכלבסקי. הדוסים בעד- אני נגד.  בסוף הוא עוד מחבר את הגירוש לרצח רבין. מבחינתו הכל קשור. הכל הוא שני מחנות. היהודים הדתיים הפשיסטים הגזענים המתנחלים, מוצצי הדם ורוצחי רוהמ מצד אחד. מן הצד השני אבירי החופש, אצילי זכויות האדם, שומרי החוק והמוסר, נושמי אוויר פסגות ואוחזים בתארים אקדמאיים מתקדמים.

נמאסו עלי האנשים היורים באוטומט. ופוגעים לכל הכיוונים. שומעים מלה ויורים. (אגב- באוטומט, הסבירו לי בצבא, פוגעים פחות- עדיף כדור כדור).

הסיפור של העובדים הזרים מורכב מאין כמוהו. באמת מורכב. הילדים מצד אחד. הסכנה שבהצפת המדינה במבקשי עבודה מן העולם השלישי מן הצד השני. שיטת הדלת המסתובבת שבה מגרשים אלף ומביאים אלפיים לרווחת סוחרי העבדים, ומאידך, דחיקת עובדים ישראלים ממקומות עבודה (המלונות באילת למשל),לרווחתם שוב של בעלי הממון. (רק אלה- מה שלא יהיה תמיד ירוויחו).

בקיצור- נחוץ לנו כאן דיון ענייני. דיון מורכב, נטול התלהמות, מרובה בסבלנות ובאורך רוח שיאפשר לנו להקשיב בסבלנות לכל צדדי הבעיה, ולהציע פתרון מורכב שיתאים כמה שיותר לכל צדדי הבעיה.

מודה- לא פעם קשה לי להקשיב. כשנכנסים לויכוח פוליטי- לא תמיד קל לשמוע את הצד שכנגד. עדיף לצרוח את דעתך עד זוב דמך.

מתי הקשבנו לאחרונה בלי לבטל את הדעה שכנגד ? לא נוכל לדון בלי להקשיב. להקשיב זה אומר להקשיב באמת. לנסות להבין מה אומר הצד השני. מה מציק לו. מה קשה לו. מדוע הוא אומר את מה שהוא אומר. למה זה כל כך חשוב לו. איך ניתן להבין אותו. יולי כהן- בעלת בלוג שכן- הביאה את יכולת ההקשבה הזאת לקיצוניות בסרטה "המחבל שלי" (בזאת יובהר כאן- המחבל הוא שלה- לא שלי). מה שלא יהיה- אני בעדה. בימים קיצוניים אנו זקוקים לקיצוניים שכנגד. קיצוניים של הקשבה. עיון בבלוג שלה- וביחסה לטוקבקים מוכיח זאת. אגב- יכול להיות שיחסה המקשיב מראש נוטל מטוקבקיסטים קיצוניים את העוקץ. כנראה- לא שווה להרביץ אם הצד השני לא מחטיף מיד בחזרה.

(מת על התכנית של גדעון רייכר בגלי צהל- משעשע תמיד איך הוא מתעקש על זכותו לשאול שאלה – ומתעקש שהצד השני יאות להקשיב לרגע- מאמץ סיזיפי ונטול סיכוי לחלוטין).

האנשים המסוכנים בעיני הם אנחנו. כל אלו שלא מסוגלים לשמוע דעה אחרת עד הסוף. שלא מסוגלים שלא לקטוע את השני. שלא מסוגלים שלא להסלים ויכוח או להרים את הווליום. שלא מסוגלים לשאת מורכבות. שלא מסוגלים לשאת את העובדה שלפעמים שבשני צדי המתרס יכול להיות צדק והגיון. שצריך למצוא דרך לשלב את הערכים הצודקים לפתרון הגיוני טוב וצודק ככל האפשר.

ספי- אני מבין אותך. גם לי בא לצעוק.

המהירות מן השטן.
הפעם הראשונה היתה בnrg . הרצח בראשל"צ הפיק שם את הכותרת הבאה:

"בני משפחת אושרנקו נרצחו בביתם: הסבתא חשודה"

טוב. זה נשמע לא סביר. הראיה לכך נשמעת קלושה. הסבתא היתה צריכה גם לרצוח את שני הנכדים שלה, גם את הבן שלה ואשתו, וגם את בעלה- וכל זה בשיסוף צוואר?
אבל במעריב התעקשו. ואת הכותרת הזאת עדיין אפשר למצוא באינטרנט. לי היה ברור שזה הצורך במהירות שמכריע את אתר החדשות ההוא. שגורם להם לרצות לנפק את הסקופ  הבא לפני כולם, גם במחיר הפללתה של קרבן רצח תמימה. אבל היא מתה- אז לא נורא- וגם למשפחה לא תהיה עגמת נפש כי גם המשפחה מתה.
הפעם השניה  היתה גם ב nrg.  ואז בישר המבזק את הידיעה הבאה.

י-ם: 15 חודשי מאסר בפועל על גבר שפיתה תלמידות לעסוק בזנות

שמואל מיטלמן, 09:09, 18/10/09

בית המשפט המחוזי בירושלים גזר עונש של 15 חודשי מאסר בפועל על מאיר בן-מוחה, בן 47 מבית שמש, שהורשע בכך שהדיח שתי תלמידות בית ספר קטינות לעסוק בזנות ולהשתמש בסמים.

השופטים יעקב צבן, חנה בן-עמי ורפי כרמל ציינו כי התחשבו במתן העונש בכך שהמעשים נעשו בהסכמת הקטינות ולא בכפייה

ואני ברוב חפזוני הלכתי עם הידיעה. ידעתי שאין בידי העובדות המלאות. ידעתי שאני קורא מבזק, (לא שמתי לב אז לטעות המטופשת בעברית "חודשי מאסר על גבר" אבל זה עיתון חשבתי. יש עורך – כמו שחילק היטב נחום ברנע. ויש כאן עובדות של פסק דין, זאת לא השערה של חוקרים. הרי ברור שהכתב מתבסס על מילים שנאמרו בפסק הדין.
ואז הגיעו התגובות שעדכנו אותי שהמקור שלי לא היה מאוד מדוייק בלשון המעטה.   ההבדלים בין המבזק במעריב לבין הפירוט ב ynet היה משמעותי מאוד. אני עדיין נוטה לחשוב שענישה צריכה להיות הרבה יותר חמורה, אבל זה לא משנה את העובדה שאני נפלתי.
טוב. אני לא עיתונאי. לא יתבעו אותי דיבה. אבל הסיפור הזה מלמד על האימפולסיביות שלי, שנובעת מן המדיום הזה, המיידי. שבו המהירות קודמת לא פעם לעומק. וכמובן על האימפולסיביות של עורכי מהדורות האינטרנט. ועל חוסר האמון שאנחנו צריכים להתייחס בו לכל מה שקשור לרשת.
אני יודע שהעיתונים מלאים בטעויות חמורות בהרבה. פגשתי רבות מהן בעבר, ולמרות זאת אני מתייחס לעיתונים באיזה כבוד נחום ברנעי שכזה. הגיע הזמן שאתפקח קלות.

וחוץ מזה- המיידיות הזאת היא משהו שטבוע עמוק במדיום האינטרנטי, שבו כל רגע הוא דד ליין שעבר.