איך לפול, איך לקום
מרץ 26th, 2006 | Author: אהרן
משימה ראשונה ויומיומית לחזור לעצמי
אם יש לי עצמי לחזור אליו…
גם אם אין לי "עצמי", יש לי חזון. חזון של עצמי. אולי כמה חזונות. כל אחד מהם מספר גאולה אחרת.
ובין החזונות אני מנסה וצריך לשמור על בהירות. כל יום, כל רגע.
ועד אז – להתעורר. לדעת איך להיחלץ ממצב של שינה.
כמו השליח הזה של ר' נחמן, שהולך להביא את הנסיכה הנחטפת, עובר הרי חושך וערים של ענבר ובסוף פוגש אותה. הוא תמיד מבטיח לה שיצום עד שיקח אותה חזרה, ותמיד אוכל משהו או שותה משהו ובגלל זה נרדם לשבע שנים (!!!) ובינתיים חוטפים את הנסיכה ורצים איתה לארץ אחרת.
והוא שוב יוצא לחפש ושוב מבטיח לצום, ושוב אוכל ושוב נרדם וחוזר חלילה.
להתעורר, להתעורר.
לדעת איך לתקן נפילות
איך להודות בהן, ולא להעלב. לא להרדם בגללן שוב.
לא להעלב שנפלת.
שבע יפול צדיק וקם, אומר הפסוק. הנפילה היא ממין העניין.
(זה הרי אולי מה שסיפר שבתאי צבי לחסידיו)
להיות בקיא בנפילות
זה מה שצריך לדעת
מסתובבים כל מיני ספרים על מכתבים מן העולם העליון
ואני שולח אליכם מכתב מן העולמות התחתונים. מן הנפילה.
ובאמת הלילה
חלמתי על מעליות. נכנסנו אני ובני אל המעלית וירדנו מטה מטה
שם כצפוי הסתבכנו עם מעלית שעולה ויורדת ואף פעם לא למקום הנכון, ואז הסתבכנו בין מרתף 1 למרתף 4.
ילדי אבד לי למטה ואז מצאתי אותו, אבל הפתח למעלית כבר היה סגור.
המעלית הזאת בכלל נסעה כמו רכבת במישור האפקי. ובכלל היתה סגורה
ואז גילינו (כמו במסע אל בטן האדמה של ז'ול וורן- אחד מספרי ילדותי האהובים) ששם בבטן המרתף והאדמה, יש המון אנשים, ואפילו שמיים כחולים (אולי כמו במופע של טרומן) והם אפילו מרוצים.
והתעוררתי.
להיות בקיא בנפילות הוא מושג שדנו בו בחסידות.
ואני מנסה ללמוד איך להתרומם לא רק ממקום עליון אלא גם ממקום נמוך
איך להפסיק את הגלגול באמצעו.
איך להבין שהעובדה שהתגלגלת לא אומרת כלום
אומרת שאתה בן אדם בעולם
ושבעולם הזה יש נפילות על כל עבר
איך עושים את זה מכאן
למרות שכבר התגלגלת
איך עושים את זה מכאן למרות שנפלת
קרא אל ה' אומר לי צ' חבר טוב.
קרא אל ה'. אני חושב שאמונתי שונה מאמונתו בכך שהקריאה אצלי לא משנה את ה' אלא משנה אותי
פותחת אותי להבנה אחרת. מחלצת אותי מאמונות כזב מסגידה לאלילי שקר, שמבטיחים לי: עצמה, יציבות, בטחה.
קרא אל ה'.
אני מצרף קטע שכתבתי לספר שעוד לא פורסם, ואולי לא בכדי, כפי שיתבהר מיד להלן:
הכישלון שנחל שבתאי יכול להפוך בעצם לתורה בפני עצמה.
תורת הכישלון.
איש עוד לא הגה תורה כזאת שבה יוכל אדם להיטיב את לבו בכישלון של אחר ולהפיק ממנו את כל הלקחים האפשריים.
אבל לשם כך צריך שבתאי לאזור אומץ.
לא די בכישלונות שקרו. עליו לפתח את התחום. עליו להיכשל בחייו עוד פעמים רבות. עליו למפות את האפשרויות ולהרחיב אותן, מתעלות של כשלון יהפוך אותן לבורות של ממש. עליו לוודא שכל כישלון ממוקם בהקשר הנכון. בסופו של דבר יהיה בידיו מדריך של ממש לכישלונות.
מכאן והלאה לא ייכשל אדם במקרה, אלא על פי תכנית ידועה מראש. איש לא יוכל לומר, 'לא ידעתי שזה כל כך קשה', 'לא תיארתי לעצמי שכולם יצאו נגדי', או סתם 'הפריעו לי'. מכאן ואילך יוכלו אנשים להתגאות שנכשלו על פי תכנית ידועה מראש בספר הכישלונות. 'כמו המשיח נכשלתי בהתפרקות של הרצון', 'כמו שבתאי- פתאום לא רציתי יותר'. 'הייתי אידיוט. ממש כמו המשיח'. ספר כזה יוכל להוסיף דפים עם השנים. להתעשר מניסיונם המר של אחרים, לפתח סעיפים וקנוקנות. הוא צריך להכיל כל סוג וכל סעיף של כישלון אפשרי של בני האדם. חפירה אחת של כישלונות, בור אחד גדול שנקיקיו יחתרו תחת כל הישג שהוא.
לאחר אותו יום לא יבנו עוד אנשים בתים. כל מוסדי הארץ יתערערו ואי אפשר יהיה לשים לבנה על לבנה בלי שיקרסו לתוך אחת ממערות הכישלון של שבתאי. אנשים יאלצו לאסוף את מיטלטליהם, להעבירם לביתם החדש באחד מבורות הכישלון, ולהתגורר שם. אדם יוכל לומר, אני גר בבור הכישלון של שבתאי בהרצליה. אדם חרוץ יוכל לחפור לו בור כישלון משל עצמו ולגור שם.
באותה מידה יוכל שבתאי לזרוע את כישלונותיו ולהצמיח מהם עצי כישלונות. כך יתרחב המטע ויגדל . יצמח ויגדל פארות ופירות. אנשים ייכשלו בהכנת ארוחותיהם, ויאכלו מפירות הכישלונות של שבתאי. אדם יאמר, אכלתי היום מכישלונו של שבתאי באיחוד העולמות. אדם חרוץ יותר, יוכל לטעת לו מטע כישלונות משל עצמו.
מעניין מה ינצח, מטע הכישלונות, או בור הכישלון חושב שבתאי, או בעצם, מה ייכשל יותר.
עצי פרי ריקים ונכשלים או בורות ענק הקורסים תחת כל עץ רענן.
האנשים עודם עומדים ומחכים.
קַוֵּה אֶל ה'
חֲזַק וְיַאֲמֵץ לִבֶּךָ
וְקַוֵּה אֶל ה':
(תהלים פרק כז)
אֲדֹנָי שְׂפָתַי תִּפְתָּח וּפִי
יַגִּיד תְּהִלָּתֶךָ
(תהלים פרק נא)
וואו, תודה לך.
שבוע טוב אהרן.
להתחיל יום אחרי שעברת שבע קטסטרופות בחלום זה ממש קשה. נחילים של נאצים רדפו אחרי ואחר כך אני צריך להגיד בוקר טוב ולהתחיל לעבוד ?
הקרום הזה שבין החלום לעירות לפעמים שקוף מדי, עדין מדי.
החלומות השמחים משום מה חזקים פחות אחר כך.
שכחתי להודות על הטבת החלום שלך.
מעניין הכוח הזה של הטבת החלום. היכולת של אדם אחר להתערב בתוך החלום שלנו, במקום הכי אינטימי שבו אפילו אנחנו לא שולטים, היא מופלאה וכנראה נכונה. זה כל כך מתקשר לנושא הפוסט הזה. הברון מינכהאוזן הוציא את עצמו מן הבוץ (ואת הסוס שלו) בכך שמשך את עצמו בציצית הראש. בחיים שלנו הפריבילגיה של ציצית הראש שמורה לחברים. בלעדיהם "Where would I be now" ?
שבת שלום
אותי דווקא תפס משהו אחר מכל מה שכתבת.
החלום המוזר והפנטסטי שחלמת. איזה חלום מרשים!שתחילתו בהלה וסופו פלא.אני באמת מקנאה בך ובחלום שחלמת. לאחרונה חלומות בלהה הם מנת חלקי. אבל אני מוכרחה לומר משהו על חלומות (ואיך זה עובד אצל זוטה שכמותי),
חלומות שחלמתי בלילה מלווים אותי כל היום. בין אם זו הרגשת מתיקות של חלום טוב או הרגשה קצת רועדת מחלום רע. מצטערת אם הפרעתי…
ובכל אופן:"חלמא טבא חלימת" שבת שלום חבר.
ואני הייתי בטוח שאני היחיד…
לא טוב להתרגש כל כך
מצד שני לא טוב להגיד לעצמך שאתה לא מתרגש כל כך ובעצם להתרגש עד מאוד
כל עוד כל אדם במכונית שלו, מילא
אבל אני לפחות כל הזמן יושב על המחירון.
והעיניים בקצה הפסגה- מה שגם לא עוזר כל כך.
והבהלה, היא באמת אם כל חטאת. הפחד. "קוטל הבינה" הזה שולל מאיתנו את הנכסים האמיתיים שיש לנו. מציף אותנו רק במה שחסר.
יאללה כישלון
כשאני חושב על נפילות
אני מהרהר באוטו שנתקע בדרכו העולה במדרון
והוא מתדרדר והנהג אומר לעצמו
וואו כמה ירדתי והוא מתעצב ובאמת
האוטו הדרדר אבל הרבה פחות ממה שזה נראה
במציאות היתה הדרדרות הרבה יותר נסלחת
יוצא מזה – הבהלה מהנפילה מזינה את הנפילה
לא טוב להתרגש כל-כך
אכן חזק ואמץ
פוירשטיין היקר, איך שבאת לי בזמן עם כתביך הנפלאים. מתהום הכשלונות הנני כותבת, וטוב לקבל תזכורת כי ראשית אינני היחידה ושנית כי גם הכישלון טוב הוא. (אם לא להצלחה, אז לפחות לאגו).
ובאשר לקטע מן הספר המתבשל, לדידי צפויות לו עוד גדולות. די היה לי בלקרוא את השורש כ.ש.ל מספר רב של פעמים כדי לאבד מתוכנו ומערכו – ולחזור ולמצוא את הפרופורציות הראויות.
מפרדס הכשלונות שלי, מאחלת לך ספר מוצלח.