שיר אחרי הגחלים
אפריל 21st, 2010 | Author: אהרן
ואז באה המלחמה. כמו שטף מים גדול היא פינתה את כל הרעשים הקטנים, את כל הקרשים המוזנחים, את כל שאריות האישיות שהתנפנפו להם כקרעי דגלים. התחלנו לשחות בכיוון אחד, בכיוונו של האויב. היה לנו יעד ברור, רצון, מטרה.
ואז בא השלום. חבשנו פצעים, ניחמנו אלמנות והבטחנו כל מיני דברים ליתומים שתוקי עין.
חזרנו הביתה, שיקמנו עסקים, שכבנו עם האישה, מתוך חובה לא מתוך חשק.
ואז באו העסקים. והתחלנו להרוויח. יזמנו-הפקנו-מכרנו. פתחנו פערים סגרנו שורות.
ואז באה המרירות. היא נגסה בנו מהר משלעסנו. שיסתה בנו את דכדוכה הממאיר
שלחה אותנו איש באחיו.
כתבנו שירי מחאה נוטפים. כרתנו בריתות עם ידידים מבחוץ, הבערנו מדורות.
מדי פעם השלכנו מישהו אל העצים, מדי פעם הוא חזר. גלגלנו אותו.
האמונה אבדה.
חזון אינו נפרץ.
כלבים זינבו בנו.
ואז את.
ואז הלכת.
ולילותי טבעו. ובימי נבעו חללים.
וסערות סערות נשבו
אבל לא הרגשנו כי הסתגרנו
נסגרנו.
גרים היינו בביתנו, וגרים תיעבנו.
וכמעט מוגרנו.
ואז באה המלחמה.
איזה היפוך מהלך יש שם באמצע, ואיך הוא טוען הכל במשמעות.
מאוד יפה השיר, וכאלה.
תודה רבה רוני !
אהרן יקר,
בהתחלה חשבתי שזה יהיה פוסט מחויך על הגחלים והמנגל של יום העצמאות, ותפסת אותי לחלוטין לא מוכנה לכאב ולאובדן ולאכזבה המתמשכת לאפיסת הכוחות הרופסת וללשון המדויקת המתארת אותם.
השיר הפתיע גם אותי. כך ההיפוך.
בסוף יהיה טוב. את השורה הזאת איכשהו שכחתי.
מרגש
כשנחה עליך המוזה – מי, מי יעצור אותך?
בוכים ויורים, חוגגים ומתייסרים.
חג עצמאות שמח.
תודה לכולכם. שבת שלום.
הי אהרון,
אהבתי מאוד את השיר.
עלית על גל.
רון.
אהבתי את ההקבלה לגחלים, מרגש מאוד