אם נחזור אחורנית כמה שנים, כמה אלפי שנים נפגוש את נתן הנביא כשהוא מציג בפני דוד המלך סיפור מעשה בדוי לחלוטין הקשור לעשיר, עני וכבשה.  נתן הנביא הציג הצגה. מטרת ההצגה היתה לאפשר למלך דוד לראות את האמת של מעשהו, ולהבין את חטאו. 

איך כבשה אחת דמיונית יכולה לתקן את העולם ואת הלב- קדישמן

במקרה הזה לפחות, שימש סיפור בדוי לחלוטין לחשיפת ולהבנת האמת, והוא נעשה כמעשה דתי של תיקון העולם.

סכנות: לאמנות אם כן כוח גדול, אך – כדברי הרב קוק- "כגודל האורות כן גודל הצללים". כוחה הגדול לא תמיד מנוצל לטובה. אפלטון היווני למשל קרא לאסור את כניסת המשוררים לעיר המתוקנת. לא פעם משמשת האמנות בימה כדי להכשיר שרצים, או סתם כמכשיר לטמטום ההמון. בין אמנות טובה לאמנות מזיקה עולות הרבה מאוד שאלות- הנה כמה מהן: כיצד אם כן ניתן להבחין בין השתיים ? האם לאמנות יש תפקיד מוגדר ?   האם יש לה גבולות ? מה הם סכנותיה ? האם היא עשויה לערער את האמונה או דווקא לחזק אותה ?   מה הקשר בין אמנות לתפילה ? מה הקשר בין מסיכה לאמת ?

ההסדר- האם הסרט ניבא את ההתנקות

הסרט ההסדר כמקרה מבחן: הסרט ההסדר מאת יוסי סידר נתפס לא פעם כסרט המוציא את דיבתו של הציבור הדתי. דמותו של בחור הישיבה החולם לפוצץ את מסגדי הר הבית הרגיזה לא מעט אנשים בציבור זה. אולם צפיה לאחר זמן בסרט מגלה כי בסרט זה ניתן לנבא את הקרע העתיד להתרחש בין הציבור הדתי לאומי למדינה, ולאו דווקא באשמת הציבור הדתי. מנחם, הקצין המצטיין שמוכה על לא עוול בכפו על ידי איש שב"כ מטרים את מה שעתיד לקרות 5 שנים אחרי צאת הסרט במהלך ההתנתקות.

ואיפה הטלוויזיה בסיפור הזה ? בשנים האחרונות גדל ועולה כוחה של "תרבות ההמונים". הטלוויזיה המצויה כמעט בכל בית, והאינטרנט שנכנס אפילו למקומות שבהם הטלוויזה נאסר לשימוש, הפכו את גבולות הבתים שלנו לחדירים בפני כל. איך עומדים על טיבה של הטלוויזיה ?  האם יש דרך להתמודד עם כוחה הגדול ?

 בהרצאה יוצגו קטעי סרטים, ודוגמאות של יצירת אמנות