העם היהודי שמר על זהותו בין כל העמים והתרבויות,משך אלפי שנים,  בעזרת העברה תרבותית חזקה.  
האם ניתן להמשיך העברה זאת מול דור אחר, חדש, טכנולוגי, לרוב ציני, מכור לאינטנסיביות חוויתית ?
האם המסרים הישנים בני אלפי השנים יכולים להיראות כבעלי חשיבות בשביל בני הדור הצעיר?

איך מתמודד טוני סופרנו עם בעיות בחינוך יהודי ?

אפילו השואה- שהיא שיעור יסוד בחינוך יהודי מציבה בעיות. איך מדברים עליה  מבלי להפוך את היהדות לטראגית  ומזוהה רק עם מחנות ריכוז והשמדה ?  איך מתמודדים עם הסכנה שבני הנוער הנחשפים לסיפור השואה יאבדו רגישות לתחום, או פשוט יהפכו לציניים ?

בעזרת קטעי קולנוע נבחן את הבעיות העומדות בפני העברת המסורת- ונציע פתרונות. אפשריים, שבעזרתן יכול הדור הבוגר לנסות להתמודד עם אתגרים אלו.

ה"מדרש" יכול להיות דוגמה לפתרון מצויין. המדרש הוא המקום בו השליטה בתרבות, הכוח, והאחריות על התרבות יכולים לעבור מהמבוגרים לבני הנוער. הוא הופך את המסורת לשלהם. הוא מעניק להם את האחריות לדמותה של התרבות ואת הזכות והחובה להעביר אותה הלאה.

וכל זה – בקולנוע- דרך צפיה בקטעים מסרטים ובסדרות טלויזיה. נראה איך טוני סופרנו מנסה לחנך את בנו לקתוליות, ואיך הוא "מתמודד" עם שאלות האמונה של הנער הצעיר.  ב"המאמין" נפגוש נער יהודי שנחשף לסיפורי השואה אך לומד ממנה לקח הפוך לגמרי. ב"ללכת שבי אחריו" נשאל מה הם הדרכים שבהם צריך לנקוט מחנך- והאם באתגר החינוך- הכל מותר.

 ההרצאה הועברה במסגרת הכנס העולמי של הקונפדרציה העולמית של מרכזים קהילתיים יהודיים בנובמבר 2009

בסרט "המאמין" עסקתי גם במדרש קולנוע- בפרשת השבוע וירא.