השואה היא אחד האירועים הקשים והייחודיים בתולדות האנושות. חובה עלינו לזכור אותה ולהנציח אותה. האם קולנוע עלילתי באמת יכול להתמודד עם האתגר ?

גדולי הבמאים ניסו להתמודד עם הבעיות הקשות בתרגום השואה לקולנוע,  והצלחתם בכך נתונה לא פעם למחלוקת. אפילו הסדרה הידועה "שואה" ששודרה בסוף שנות ה70 וששברה את הטאבו הגרמני על לימוד השואה, זכתה לביקורת חריפה מצידו של אלי ויזל, מגדולי הכותבים על השואה. הוא טען שסדרת הטלוויזיה השטיחה את השואה. איך נתפוס את הסרטים שנעשים היום ?

האם יש מקום להומור בסרטים על השואה ? רובין וויליאמס ב'יעקב השקרן'

איך מציגים את הזוועה ? מי מאיתנו שראה סרטים תיעודיים שצולמו בזמן השואה יודע שאת זה אי אפשר להראות. מצד שני- להראות משהו מרוכך- עלול "לרכך" את דימוי השואה.  האם מותר לנסות להכנס לתאי הגאזים כדי להראות את הזוועה- או שזה חילול זכרם של הנרצחים?

מה המשמעות שלך ? סרטים מציעים בדרך כלל, סוג של סיכום, מסקנה, משמעות. האם ניתן לקחת אירוע נורא כזה ולסכם אותו ? באיזה זכות יכול הבמאי לרפד את השואה הנוראה במשמעות.

ומי בסוף ניצח ? אם הסוף יהיה רע- משמעות הדבר ניצחונם של הנאצים, ואולי סוף כזה ירתיע מבקרים מלבוא לסרט. אם גיבור הסרט יינצל – נצא מן הקולנוע מעודדים- אבל אולי נשכח שרוב קרבנות השואה נרצחו ולא ניצלו.

איך לא הופכים מקרה לכלל ? בשואה התרחשו מקרים שונים ומגוונים מאוד. לספר מקרה אחד עלול ליצור רושם שמקרה כזה מייצג את השואה כולה. כך למשל הסיפור על אוסקר שינדלר- אחת הביקורות על הסרט טענה שהגרמנים עלולים להתפס כטובים מדי.

איך נלחמים בנטייתו של הצופה להתרגל לזוועות ? הרי מה שזיעזע אותנו פעם אחת, יזעזע פחות בצפיה השניה. האם הבמאי צריך להקצין את המאורעות מפעם לפעם או שיש דרך אחרת להלחם בכך ?

ובכלל- איך עושים סרט על השואה שניתן לצפות בו ? איך גורמים לקהל לבוא לסרט על המצב כל כך קשה ומייאש ? האם יש מקום להומור בסרט על השואה ? האם ההומור מחליש את דימוי השואה או שלהפך- מעצים את דמותם של היהודים ? איך מציגים אמונה בתקופת השואה?

ההרצאה מלווה בקטעים מסרטים שישמשו להדגמה ולדיון : רשימת שינדלר, הפסנתרן, יעקב השקרן, הסרט של מנוחה, המסע של נינה.

ניתן לסיים את ההרצאה בהקרנה של סרט באורך מלא. או לקיים את הדיון הזה לאחר צפיה בסרט.