פוסטים עם התגית ‘אמונה’

פרשת יתרו עוסקת כמעט כולה בנושא אחד מרכזי  המרחק הרצוי בין האל לאדם.

איך תרגיש אם ההר הזה יעמוד לך מעל הראש ? צלם: דוד רובינגר

זה מתחיל ביתרו  אבי אשת משה  כהן מדין שרואה את משה קורס תחת משא הוראת העם את חוקי האל. הוא מלמד את משה את עקרון האצלת הסמכויות. מין מערכת הירארכית שבקצה אחד שלה משה  והאלוהים, ושמתפצלת משם לסוכנים, ולסוכני משנה, וסוכני משנה משנה עד לאזרח הקטן שנמצא בקצה השני. כשזה עובד טוב  אפשר להשוות את זה למערכת תעלות, המעבירה את זרימת השפע מן המקור  הנהר הגדול, ועד לברזי המים העדינים של האזרחים. כשזה עובד רע זה מזכיר לנו את המשפט של קפקא. מערכת בירוקרטית של כללים צווים ופקידים, שבה מטרת החוק, מהותו השורשית, נשכחה ואבדה מלב.  משה מאמץ את העצה אל לבו, אבל בסוף הפרשיה הוא שולח את יתרו לביתו. למה ?

הפרשה ממשיכה אל ההכנות לעשרת הדברות. בני ישראל צריכים להכין את עצמם בסדרה של טקסים והכנות. האלוהים חושש מפני רצונם של בני ישראל לפרוץ אל ההר כדי לראות את האלוהים, והוא דורש ממשה להרחיק את בני ישראל ולהגביל אותם. האנרגיות האלה, מהן חושש האל דומות בימינו למה שמתרחש בהופעות רוק מוצלחות במיוחד (עוד יש כאלה ? או שגם האיצטדיונים הגדולים נפלו קרבן לפייסבוק? ). הקהל מבקש לחזות במו עיניו ב"אלילי הרוק" ודורס את עצמו למוות. חוויית אבדן השליטה החושית, "וכל העם רואים את הקולות", אני לא חושב שהיה מדיום שהתקרב לזה כמו קונצרטי הרוק הגדולים המלווים בפלחן הסמים של שנות השישים. האם זה מה שהם בעצם רצו שם ? לראות את האל ? אם כן, אפשר להבין למה זה לא הצליח. המשך קריאה… »

יציאת מצרים על חומת ברלין

אני עובר לכתיבה מעט קצרה יותר על פרשת השבוע. לפחות מנסה.

שירת הים נחשבת לרגע של שיא- שיא של אמונה ופואטיקה.

אבל אם נתבונן בשירה- (מי שרוצה לראות איך זה נראה בספר התורה שירד לתחתית הפוסט) העם עומד ומריע לאלוהים שעשה מעשים מדהימים, נקם בפרעה ובמצרים האכזריים, ולנו אין לנו ברירה אלא לשאול: מה הביג דיל ? מה אלוהים בסך הכל עשה ? קרע את הים ? הטביע את המצרים ? זה אלוהים. כמו ספילברג הוא יכול לעשות הכל. אז מה הסיפור ? המשך קריאה… »

פרעה הוא הגיבור האמיתי.

מלך פרעה. מלך.

הוא, ולא משה שנעזר בכוחותיו האדירים של אלוהים. הוא ולא בני ישראל הפאסיביים המחכים שיוציאו אותם בכוח. הוא, ולא אהרן שמתפקד כאן רק כמלווה של משה. הוא, ולא אלוהים, שמארגן כאן בקלילות הצגת התעללות מושלמת לבני ישראל.
פרעה ניחן ללא ספק באומץ לב, ביכולת הקרבה, ובנכונות להלחם בכוחות גדולים ממנו. הוא נלחם על שלו גם כאשר המחיר על העסקת בני ישראל גובר על הרווח. פרעה נלחם באלוהים כמו גיבור אמיתי. אם רצינו דמות מורכבת: פרעה הוא גם זה שמתלבט. שמהסס. לפניו אפשרויות פעולה שונות והוא נתון בדילמה גורלית. לאחר לחצם של עבדיו הוא אומר למשה ואהרן: "לְכוּ עִבְדוּ אֶת-ה' אֱלהֵיכֶם" ; אבל מיד אחר כך מסייג זאת בשאלה: "מִי וָמִי, הַהולְכִים?". הנה הוא מציע יְהִי כֵן ה' עִמָּכֶם, כַּאֲשֶׁר אֲשַׁלַּח אֶתְכֶם, וְאֶת-טַפְּכֶם; ומיד אחר כך, הוא מסייג את עצמו: לא כֵן, לְכוּ-נָא הַגְּבָרִים וְעִבְדוּ אֶת-ה'.
פרעה הוא הגיבור ופרעה הוא אנחנו.

המשך קריאה… »

האלים משתכשכים בבריכה ואנחנו צופים.

מפני מה בקש יעקב אבינו שלא יקבר במצרים?
שלא יעשו אותו עבודת כוכבים, שכשם שנפרעין מן העובד, כך נפרעין מן הנעבד, דכתיב (שמות יב): ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים. 

יעקב חושש שיעשה לאל. הוא יודע שתרבות מצרים חוטאת, ושסופה להיענש. הוא יודע שאם יעשה לאל- הוא יענש יחד איתה.
מה לזה אלינו ?
התרבות שלנו מייצרת אלים. חמור יותר. היא מייצרת את הרצון להפוך לאל. איך היא עושה את זה ? בכך שהיא ממקדת את עצמה באותם אלו שהפכו לאלים. סובבת סביבם. מעניקה להם כוחות חברתיים אדירים. 
זה מתחיל בטלוויזיה, בתכניות הריאליטי. ב"אח הגדול" זה כמובן בולט ביותר. האנשים שם לא באמת נדרשים לעשות משהו. לא נדרשים להצטיין בדבר, ועל שום זה הסיבה להפיכתם לאל היא הסתמית והמופשטת ביותר. הם אלים מעצם העובדה שהם נבחרו על ידי כהני הטלוויזיה. מעצם העובדה שאנו עוקבים אחריהם בהמונינו (אנחנו לא, וגם אתם לא, אבל מי כן ? מאות אלפים כן ואולי יותר). כל שהאלים זקוקים לו הוא- תמיכתם הסמלית של ההמונים, המנותקים מיכולת לתקשר איתם, ובאפשרותם רק להקריב מנחות סמס זולות. מנחות אלה נספרות במאות אלפים.  לאחד מן ההמון אין דרך ליצור רושם אמיתי בחיי האל לעתיד, רק להצטרף לרבבות מעריצים ולשלוח.  התשוקה להפוך לאל נובעת מן העובדה שאפשר. כל אחד ואחת (גם נשיא המדינה וגם הנשיא לשעבר) יכולים לשלוח טופס להפקת התכנית ולבקש להצטרף. כל אחד יכול אבל רק מעטים יזכו. לאלו שיזכו מצפה הערצת הנתינים ותהילת עולם (גם אם תפוג בקרוב). גם אני אגב זכיתי לתהילה כזאת כאן. (צריך להמתין בסבלנות עד שהדף יטען).

המשך קריאה… »

חפשו ילדים, להיכן בתמונה זה נעלם הגיבור האמיתי - יהודה (גוסטב דורה)

יהודה עומד מול מנהיג האימפריה הצעיר והבטוח בעצמו. הוא עומד מול אדם שאמנם נוהג בהם בנימוס, אבל עכשיו ברור לכל שבו בזמן  הוא גם מתעלל בהם בציניות אכזרית מן הרגע הראשון. המשנה למלך אמנם העניק להם כבוד נדיר בכך שסעד איתם, והשקה אותם לשכרה, אבל יהודה יודע שהאיש הזה מנוכר להם באופן הקשה ביותר: וַיַּרְא יוֹסֵף אֶת-אֶחָיו, וַיַּכִּרֵם; וַיִּתְנַכֵּר אֲלֵיהֶם. כדי להתנכר לכוחות האחווה שבו יוסף מגייס את כל הניכור שהוא יכול. יהודה חש בכך. עכשיו בפעם הראשונה הוא מבין את עוצמת הבעיה שהוא עומד בפניה. האיש לא רוצה את כולם לעבדים, רק את הנער בנימין. רק את החוליה החלשה של המשפחה. האיש הזה כאן כדי לפגוע. כדי להתעלל.

נעצור שניה כדי להעריך את הקושי. מה עושים מול ניכור ? איך מתנהגים מול אכזריות ?