פוסטים עם התגית ‘אמנות’

פורסם באתר המומלץ "הזמנה לפיוט"

בוקר אחד – כולם חייכו. העיתונים בישרו שבמדינת ישראל קידוח אחד חשוב הסתיים בהצלחה. מסתבר שאנחנו יושבים על מאגר גז עצום. יצחק תשובה בעל המניות העיקרי זרח מרוב אושר. יש לנו גז. יש אנרגיה לישראל. החלום הישן על בארות בארות נפט התממש באחת, גם אם באופן חלקי. הידד. יש לנו גז.

בנעורי, נסעתי עם הורי לארץ אחת מעניינת, ונצואלה.

קידוח אחד עדיין לא מבטיח כלום

אבי יעץ לשר החינוך המקומי איך לשפר את מערכת החינוך, ובין מפגש למפגש טיילנו קצת. העוני בקראקאס הדהים אותי. מול המלון בו גרנו נבנו אחת על השניה בקתות בוץ עלובות. הפליא אותי לגלות שם חברה רב גזעית ללא שום מתיחות נראית לעין. ואז אבא שלי סיפר לי את העובדה המרתקת מכולן. ונצואלה ארץ עשירה – הוא אמר. מחצבים, נפט, אדמה פוריה ומים כמה שאתה רק רוצה. אז מה יש להם? שאלתי. נפט, ענה לי אבא. הם נשענו על הנפט. אבל נפט לא מבטיח עושר. חינוך כן. אם היו שלטונות ונצואלה משתמשים בכסף הנפט לחינוך היתה היום ונצואלה במקום אחר.

למה נזכרתי בקידוחים? בגלל הפיוט. כן כן. מהפכת הפיוט המדוברת היא לא פחות מקידוח שהצליח. לאחר שנים של עשייה אמנותית מעניינת לפרקים, פגשה סצינת המוזיקה הישראלית באחד ממרבצי העומק העשירים והמופלאים שקיימים בעם היהודי. פגשה והתחילה לשאוב ולהדליק ולהתניע. מה יש בעולם הפיוט שקוסם כל כך לעולמו של המוזיקאי העכשווי? עולם רוחני, שורשים, חכמה, ואמנות בחסד עליון. האם די בקידוח הזה? לדעתי לא.

המשך קריאה… »

-

<

F is for FAIL from Brent Barson on Vimeo.

הסרט קרוי גם  "אודיסאה באלף בית" של תהליך היצירה.   היוצר כמו אודיסאוס- הרי שט על ים סוער מלא סכנות ורק רוצה לשוב הביתה בשלום.

יצירה אמיתית היא דבר מורכב. מפתיע. אתה לא יודע מאיפה הם נוחתים עליך – מחסומי יצירה, שמחה, יאוש, אובדן דרך. כל אלו קופצים עליך ולא תמיד ברגע הנכון.

בין סקילה לכריבדיס מאת פוסלי. גם במאה ה18 היו מפלצות. גם עכשיו. גם כאן.

אי אפשר לחסוך את התהליכים האלה. קירקה מספרת לאודיסאוס כי עליו לעבור באחת משתי דרכים, או דרך סקילה, או דרך כַרִיבּדִיס.  שתיהן מפלצות. שתיהן מסוכנות. שתיהן תגבינה קורבנות. אודיסאוס בוחר באחת מן הדרכים- ולא מספר לאנשיו כדי לא לזרוע בהם ייאוש.  היוצר יודע שהוא נכנס למלכודת. גובת קורבנות. הוא מעלים מעצמו את קשיי הדרך הצפויים ומספר לעצמו סיפורי נפלאות על שובו לביתו בשלום, אבל אז באה המפלצת. תהיה זה  סקילה או כריבדיס, היא באה.

הנה אחת- אתה יושב מול הדף ולא מבין למה אתה לא מסוגל לכתוב. למה אתה רוצה לחזור למיטה. למה אתה שוב שוטף כלים. למה כבר עבר שבוע חודש חצי שנה מאז שכתבת לאחרונה. אתה מיואש קצת. מיואש מאוד. הכי גרוע: אתה לא באמת יודע למה זה תקף אותך עכשיו. אתה נזכר: קבלת מחמאה. מאז אתה לא זז. למה ?  מי אוכלת מן הכבד שלך. סקילה, כריבדיס או איזו סירנה רבת יופי ?

המשך קריאה… »

אברהם מאת משה ליליאן. האם אפשר לתאר את אברהם ?

האם יש קשר בין הצגה לתפילה ?  האם האמנות מסוכנת לאדם ?  האם יש לה גבולות ?  האם יצירה יכולה לנבא את העתיד ?  מה עושים עם יצירה מרגיזה ?

האם הדמיון שבמעשה האמנות הוא שקר- או אמת ?    האם המסכה וההתחזות מאפשרת לאדם להסתתר או דווקא להתגלות ?

ומה הבעיה עם הטלוויזיה ?  

כדי לקרוא עוד על ההרצאה לחץ כאן

אברהם אבינו מאת משה ליליאן- מה זה להיות אדם מאמין ?

בשנת ה'תשמ"ד -1983 למניינם, עמד ח"כ הרב דרוקמן על בימת הכנסת ומחה כנגד הענקת פרס למחזאי חנוך לוין, לאחר עליית ההצגה "הפטריוט". בנאומו שאל

"האם מחזות כאלה אינם תורמים את תרומתם להתדרדרות הנוראה הזאת? האם פורנוגרפיה המוצגת לעין כול בצורה בהמית, אינה מגרה יצרים ותאוות עד כדי סכנה של פורקנם בצורה השפלה ביותר?… תפקיד האמנות לבשם את אוויר העולם ולא לזהם אותו. עליה לגלות את הטוב והיפה שבאדם ולעורר להזדהות אתו ולחיות אותו, ולא חלילה להראות לעין כול את הצדדים המכוערים והשפלים האפשריים של האדם"

לאחריו עלה על הדוכן ח"כ יוסי שריד ושאל:

"האם אמנות היא דיאודורנט? היא צריכה לבשם את האווירה?  …. היצירות החשובות ביותר, הרבות ביותר, ממלאות שליחויות שונות, אחרות, לזמנן, ולא רק לזמנן אלא גם לנצח. אבל שליחות אחת אין הן ממלאות והיא בישום האווירה"

בתנ"ך: אם נחזור אחורנית כמה שנים, אולי כמה אלפי שנים נפגוש את דמותו של נתן הנביא שמציג בפני דוד המלך סיפור מעשה הקשור לעשיר, עני וכבשה.  במבט לאחור אין ספק שנתן הציג. ההצגה שלו היתה מה שאיפשר לדוד להתבנונן במעשהו שלו ולהבין את חטאו. במקרה הזה לפחות, שימש סיפור בדוי לחלוטין לחשיפת ולהבנת האמת, והוא נעשה כמעשה דתי של תיקון העולם.

ההסדר- האם הסרט ניבא את ה"התנתקות"?

סכנות: לאמנות אם כן כוח גדול, אך – כדברי הרב קוק- "כגודל האורות כן גודל הצללים". כוחה הגדול לא תמיד מנוצל לטובה. אפלטון היווני למשל קרא לאסור את כניסת המשוררים לעיר המתוקנת. לא פעם משמשת האמנות בימה כדי להכשיר שרצים, או סתם כמכשיר לטמטום ההמון. כיצד אם כן ניתן להבחין בין אמנות טובה לאמנות רעה.  האם לאמנות יש תפקיד מוגדר ?   האם יש לה גבולות ? מה הם סכנותיה ? האם היא עשויה לערער את האמונה או דווקא לחזק אותה ?   מה הקשר בין אמנות לתפילה ? מה הקשר בין מסיכה לאמת ? 

הסרט ההסדר כמקרה מבחן: הסרט ההסדר מאת יוסי סידר נתפס לא פעם כסרט המוציא את דיבתו של הציבור הדתי. דמותו של בחור הישיבה החולם לפוצץ את מסגדי הר הבית הרגיזה לא מעט אנשים בציבור זה. אולם צפיה לאחר זמן בסרט מגלה כי בסרט זה ניתן לנבא את הקרע העתיד להתרחש בין הציבור הדתי לאומי למדינה, ולאו דווקא באשמת הציבור הדתי. מנחם, הקצין המצטיין שמוכה על לא עוול בכפו על ידי איש שב"כ מטרים את מה שעתיד לקרות 5 שנים אחרי צאת הסרט במהלך ההתנתקות.

ואיפה הטלוויזיה בסיפור הזה ? בשנים האחרונות גדל ועולה כוחה של "תרבות ההמונים". הטלוויזיה המצויה כמעט בכל בית, והאינטרנט שנכנס אפילו למקומות שבהם הטלוויזה נאסר לשימוש, הפכו את גבולות הבתים שלנו לחדירים בפני כל. איך עומדים על טיבה של הטלוויזיה ?  האם יש דרך להתמודד עם כוחה הגדול ?

 בהרצאה ניתן יהיה להציג קטעי סרטים, ודוגמאות של יצירת אמנות שימחישו את ההרצאה.