פוסטים עם התגית ‘הרצאות’

הטלוויזיה נכנסת לכל מקום. יש דרך להלחם בזה?

קירות בתינו חזקים ואטומים אבל הטלוויזיה מאפשרת לכולם להכנס אלינו.  מה טיבם של שידורי הטלוויזיה בישראל ?

בעזרת סיפורם אמיתיים על המתרחש מאחורי הקלעים של הטלוויזיה, ובעזרת דיון בתכנית טלויזיה קיימות נבחן:

אין כל בעיה לאכול המבורגר מדי פעם. אבל מה קורה כשמדינה שלמה חיה כל הזמן על ג'אנק פוד ?

(ההרצאה מבוססת על נסיוני ככותב, מגיש ועורך תכניות טלוויזיה – וכמי שהשתתף בכתיבת מסמכי המכרז של "קשת")

להמשך קריאה לחץ כאן

לראות את זה או את זה ?

 

 

סוס טרויאני ? את קירות הבתים שלנו אנחנו בונים מחומרים קשים וחזקים, כדי שהם יגנו עלינו.   על הבית יש דלת, כדי למנוע מאורחים לא רצויים להתנחל אצלינו.  אנחנו בודקים מה יש במזון לפני שאנחנו אוכלים אותו כדי להמנע מהרעלת הגוף שלנו-  אבל מכניסים לתוך הבית את הטלוויזיה, ואז פותחים אותה בלי אבחנה למה שמשודר בה באותו רגע. בכך אנחנו חושפים את עצמנו להשפעות עצומות שלהן אנחנו בדרך כלל לא מודעים.

בעזרת סיפורם אמיתיים

על המתרחש מאחורי הקלעים של הטלוויזיה, ובעזרת דיון בתכנית טלויזיה קיימות נבחן:

האם כוחה של טלוויזיה הוא אמת או רק מיתוס ? (רמז- כמה כסף משלמות חברות כדי לפרסם את עצמן כל שנה בערוצים השונים?)

מה הם הערכים המובלעים בתכניות הטלוויזיה האהובות עלינו ?  (על התשוקה לפרסום ריק מתוכן, על האלהת ה"הצלחה והעושר" על כוחנות הגוזרת כי רק אחד יכול לנצח)

מה מבקשת הטלוויזה לשכנע אותנו שכלל אינו אמת ? (האם ריאליטי הוא מציאות או שמא הוא אוסף מניפולציות של הבמאי ?  מי קובע את הדרמה בסדרה- התסריטאי הבמאי או הפרסומאי ?  האם החדשות הן חדשות או בידור ?)

כשאנחנו מדברים על טלוויזיה מסחרית- מה היא הסחורה ? (רמז- לא מה שקונים אחר כך מן הפרסומות. כי מי שמשלם כסף אלו הפרסומאים, מי שמקבל כסף הם ערוצי השידור. הסחורה היא אם כן- אנחנו- הצופים. התוכן הוא רק הדרך שבה מובילים אותנו אל הפרסומות)

אין כל בעיה לאכול המבורגר מדי פעם. אבל אם התזונה של מדינה שלמה מתבססת על ג'אנק פוד- אנחנו בבעיה. אין לנו ברירה אלא למצוא דרך להתמודד עם הטלוויזיה. למצוא לה תחליפים שעולים עליה, ולהלחם על זכותינו לתוכן שלא יטמטם אותנו ויאפשר דיון ציבורי אמיתי במדינת ישראל.

(ההרצאה מבוססת על נסיוני ככותב מגיש ועורך תכניות טלוויזיה עבור הערוץ השני- וכמי שהשתתף בכתיבת מסמכי המכרז של קשת)

אברהם מאת משה ליליאן. האם אפשר לתאר את אברהם ?

האם יש קשר בין הצגה לתפילה ?  האם האמנות מסוכנת לאדם ?  האם יש לה גבולות ?  האם יצירה יכולה לנבא את העתיד ?  מה עושים עם יצירה מרגיזה ?

האם הדמיון שבמעשה האמנות הוא שקר- או אמת ?    האם המסכה וההתחזות מאפשרת לאדם להסתתר או דווקא להתגלות ?

ומה הבעיה עם הטלוויזיה ?  

כדי לקרוא עוד על ההרצאה לחץ כאן

אברהם אבינו מאת משה ליליאן- מה זה להיות אדם מאמין ?

בשנת ה'תשמ"ד -1983 למניינם, עמד ח"כ הרב דרוקמן על בימת הכנסת ומחה כנגד הענקת פרס למחזאי חנוך לוין, לאחר עליית ההצגה "הפטריוט". בנאומו שאל

"האם מחזות כאלה אינם תורמים את תרומתם להתדרדרות הנוראה הזאת? האם פורנוגרפיה המוצגת לעין כול בצורה בהמית, אינה מגרה יצרים ותאוות עד כדי סכנה של פורקנם בצורה השפלה ביותר?… תפקיד האמנות לבשם את אוויר העולם ולא לזהם אותו. עליה לגלות את הטוב והיפה שבאדם ולעורר להזדהות אתו ולחיות אותו, ולא חלילה להראות לעין כול את הצדדים המכוערים והשפלים האפשריים של האדם"

לאחריו עלה על הדוכן ח"כ יוסי שריד ושאל:

"האם אמנות היא דיאודורנט? היא צריכה לבשם את האווירה?  …. היצירות החשובות ביותר, הרבות ביותר, ממלאות שליחויות שונות, אחרות, לזמנן, ולא רק לזמנן אלא גם לנצח. אבל שליחות אחת אין הן ממלאות והיא בישום האווירה"

בתנ"ך: אם נחזור אחורנית כמה שנים, אולי כמה אלפי שנים נפגוש את דמותו של נתן הנביא שמציג בפני דוד המלך סיפור מעשה הקשור לעשיר, עני וכבשה.  במבט לאחור אין ספק שנתן הציג. ההצגה שלו היתה מה שאיפשר לדוד להתבנונן במעשהו שלו ולהבין את חטאו. במקרה הזה לפחות, שימש סיפור בדוי לחלוטין לחשיפת ולהבנת האמת, והוא נעשה כמעשה דתי של תיקון העולם.

ההסדר- האם הסרט ניבא את ה"התנתקות"?

סכנות: לאמנות אם כן כוח גדול, אך – כדברי הרב קוק- "כגודל האורות כן גודל הצללים". כוחה הגדול לא תמיד מנוצל לטובה. אפלטון היווני למשל קרא לאסור את כניסת המשוררים לעיר המתוקנת. לא פעם משמשת האמנות בימה כדי להכשיר שרצים, או סתם כמכשיר לטמטום ההמון. כיצד אם כן ניתן להבחין בין אמנות טובה לאמנות רעה.  האם לאמנות יש תפקיד מוגדר ?   האם יש לה גבולות ? מה הם סכנותיה ? האם היא עשויה לערער את האמונה או דווקא לחזק אותה ?   מה הקשר בין אמנות לתפילה ? מה הקשר בין מסיכה לאמת ? 

הסרט ההסדר כמקרה מבחן: הסרט ההסדר מאת יוסי סידר נתפס לא פעם כסרט המוציא את דיבתו של הציבור הדתי. דמותו של בחור הישיבה החולם לפוצץ את מסגדי הר הבית הרגיזה לא מעט אנשים בציבור זה. אולם צפיה לאחר זמן בסרט מגלה כי בסרט זה ניתן לנבא את הקרע העתיד להתרחש בין הציבור הדתי לאומי למדינה, ולאו דווקא באשמת הציבור הדתי. מנחם, הקצין המצטיין שמוכה על לא עוול בכפו על ידי איש שב"כ מטרים את מה שעתיד לקרות 5 שנים אחרי צאת הסרט במהלך ההתנתקות.

ואיפה הטלוויזיה בסיפור הזה ? בשנים האחרונות גדל ועולה כוחה של "תרבות ההמונים". הטלוויזיה המצויה כמעט בכל בית, והאינטרנט שנכנס אפילו למקומות שבהם הטלוויזה נאסר לשימוש, הפכו את גבולות הבתים שלנו לחדירים בפני כל. איך עומדים על טיבה של הטלוויזיה ?  האם יש דרך להתמודד עם כוחה הגדול ?

 בהרצאה ניתן יהיה להציג קטעי סרטים, ודוגמאות של יצירת אמנות שימחישו את ההרצאה.

יעקב השקרן- האם יש מקום להומור בסרט על השואה?

השואה היא אחד האירועים הקשים והייחודיים בתולדות האנושות.  אנחנו מצווים לזכור ולהזכיר, וכמובן שאסור לנו להקטין אותה, לרכך אותה, או לנסות להשתמש בה לצרכינו.

כשאנחנו באים לעשות עליה סרט אנו נתקלים בבעיות לא פשוטות. למשל:  איך ניתן להציג את הזוועה מבלי לרכך אותה או מצד שני לגלוש לגסות ?  האם מותר ליוצר לתת משמעות משלו לאירוע כה נורא ?   איך נלחמים בהסתגלותו של הצופה לאסונות ? איך מסיימים סרט על השואה- בסוף טוב שנותן תקווה, אבל מחליש את הרושם הקשה, או בסוף שעלול לתת את התחושה שהנאצים נצחו וימנע אולי מן הצופים להגיע ?   

להמשך לחצו כאן.