פוסטים עם התגית ‘חופש’

על מי אני מסתכל באיור הזה ? עליך. אני מחייך בחיבה. אתה יקרה לי קוראת חביבה

בראש האתר החדש שלי עומד רישום של פרצופי המהורהר. עשה אותו ידיד צעיר. גם מי מכם שאין לו אתר אישי ובראשו איור, מחזיק אולי פרופיל פייסבוק, ובראשו תמונה. או פרופיל ברשת חברתית אחרת, או שלא. 

תמונות הפרופיל האלה הן, אם תרשו לי, בעייתיות מעצם היותן. תמונת הפרופיל הזאת משמשת כדי להציג אותנו, ואנו בוחרים בכזאת שתציג את הדימוי שהיינו רוצים ליצור לעצמנו. תמונה יפה מאוד תבקש להציג את פנינו היפות, ותמונה מכובדת תבקש להשרות ארשת של מכובדות על האתר.  זה בסדר כמובן. הבעיה היא שהתמונה לא רק משפיעה על הצופים בה, כי אם גם עלינו, שבחרנו בה. אנחנו מעצבים את הפרופיל אבל בעצם הוא מעצב אותנו, מעשינו עלולים להיות בהתאם. תמונה מכובדת, תדרוש מאיתנו התנהגות מכובדת, בעוד שתמונה נחמדה עלולה להזמין אותנו להשאר בתחומי הנחמד. תמונה הגותית עלולה להזמין חיים של הגות, בעוד שתדמית של כוח עלולה למשוך אותנו להפגנות עוצמה מסוגים שונים.  סופו של דבר אנחנו עלולים לכבול את עצמינו לאותו פרופיל. להפוך למשרתיה של התדמית שהיתה צריכה לשמש אותנו.  המשך קריאה… »

1. פסח מתקרב, ואני מוכרח להמליץ על ספר הגות נפלא. "זמן חירותנו" מאת הרב יוסף דוב הלוי סולוביצ'יק בהוצאת ידיעות ספרים.  קבלתי אותו במתנה ממתן בני האהוב ליום ההולדת שלי. קראתי בו שתי מסות, ואני מחכה לרגע שאוכל לקרוא את הבאות אחריהן. הפרק הראשון ניתן לקריאה כאן. 

בין קרבנות- לתכניות בישול. הרב סולוביצ'יק מחבר באופן עמוק ומורכב את האדם החי היום לפסח, ולליל הסדר.  החג בעבורו הוא הזדמנות מצויינת לבחון את עולם הערכים היהודי מול ערכי העולם בו אנו חיים. שלחן הסעודה מאפשר לנו להבין את הערכים שניתן לצקת לתוך החיים עצמם. כך למשל מציע הרב, להמיר את הערכים האסתטיים של העולם המודרני, בערכים של חברה וחסד.  (הרב סולוביצ'יק לא זכה לראות את הפיכתו של עולם התרבות שלנו לעולם של תכניות בישול ומתכונים, אבל נראה שהוא הבין היטב לאן פני הדברים).  הוא מסביר גם מדוע נושא הקרבנות – שכל כך קשה לנו לקרוא בתנ"ך, יכול להיות מוסרי הרבה יותר מעולמם של מאכלי הגורמה. המשך קריאה… »

אנחנו רוצים לתת בשפע. להאיר את העולם, לחמם אותו להדבק בו ולהעלם בתוכו. מן הצד שני אנחנו מוכרחים כל הזמן  לבדוק את עצמנו להסתכל פנימה באופן ביקורתי. עלינו לזכך את הנביעה שלנו, לדייק אותה, לבדוק את סיבתה ורצונה,מה אנחנו עושים ואיפה.

שני הכוחות האנושיים הטבעיים והסותרים זה את זה, מצויים בפסוק הראשון של הפרשה- ושניהם בטיפה אחת. אלוהים אומר למשה:   וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית לַמָּאוֹר לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד: (שמות פרק כז פסוק כ'). רש"י מבאר לנו ששמן הזית שבו השתמשו כדי להעלות את נר התמיד היה שמן מיוחד: "בלי שמרים, כמו ששנינו במנחות (פו א) מגרגרו בראש הזית"

שמן הזית הזה היה צריך להיות שמן זך שבזך, שמן שהובא מן הזיתים הראשונים שמתבשלים, אלו שנמצאים בראש העץ, וגם אותם היה צריך לכתוש ולסנן ולא לטחון בריחים כדי שלא יתערבו בהם שמרים. השמן הזה צריך להיות נקי וטהור.

ה"שפת אמת" אומר על זה דבר חשוב:  "ודאי עיקר עבודת האדם הוא הבירור".

הנה כאן הפרדוקס. אנו מדברים על השמן למאור. האור הוא כוח שופע, מתפרץ, חודר סדקים. אור בקבלה הוא אחד המטפורות לשפע האלוהי. אך כדי לייצר את האור הזה במקדש אנו נדרשים לתהליך של בירור, סינון, בחירה. הפרדה בין עיקר לטפל, בין הטהור ללכלוך, בין מה שמגביר את הבעירה, למה שעלול לסכל אותה. המשך קריאה… »

פרעה הוא הגיבור האמיתי.

מלך פרעה. מלך.

הוא, ולא משה שנעזר בכוחותיו האדירים של אלוהים. הוא ולא בני ישראל הפאסיביים המחכים שיוציאו אותם בכוח. הוא, ולא אהרן שמתפקד כאן רק כמלווה של משה. הוא, ולא אלוהים, שמארגן כאן בקלילות הצגת התעללות מושלמת לבני ישראל.
פרעה ניחן ללא ספק באומץ לב, ביכולת הקרבה, ובנכונות להלחם בכוחות גדולים ממנו. הוא נלחם על שלו גם כאשר המחיר על העסקת בני ישראל גובר על הרווח. פרעה נלחם באלוהים כמו גיבור אמיתי. אם רצינו דמות מורכבת: פרעה הוא גם זה שמתלבט. שמהסס. לפניו אפשרויות פעולה שונות והוא נתון בדילמה גורלית. לאחר לחצם של עבדיו הוא אומר למשה ואהרן: "לְכוּ עִבְדוּ אֶת-ה' אֱלהֵיכֶם" ; אבל מיד אחר כך מסייג זאת בשאלה: "מִי וָמִי, הַהולְכִים?". הנה הוא מציע יְהִי כֵן ה' עִמָּכֶם, כַּאֲשֶׁר אֲשַׁלַּח אֶתְכֶם, וְאֶת-טַפְּכֶם; ומיד אחר כך, הוא מסייג את עצמו: לא כֵן, לְכוּ-נָא הַגְּבָרִים וְעִבְדוּ אֶת-ה'.
פרעה הוא הגיבור ופרעה הוא אנחנו.

המשך קריאה… »

ההבנה את כוחו של הסיפור עלינו מוליכה אותי לשאלות אחרות.

הראשונה היא איך הצורך הזה בסיפור משפיע על החיים שלנו  – לא כמספרי סיפורים מקצועיים, אלא כבני אדם ?  כבני אדם- אנחנו מותנים לחפש סיפור בכל מקום ולספר סיפור בכל רגע. גם עלה שנופל- גם תקר בגלגל, כל אירוע הוא תמיד חלק מסיפור גדול, תמיד יש התחלה אמצע וסוף- תמיד יש משמעות. את הרגעים בהם אנו חיים, אנחנו רואים קודם כל כחלק מסיפור. כמובן לא רק העובדות מעניינות, אלא גם הסגנון. לא מעט מטפלים מבקשים לשמוע ממך את סיפור חייך. יותר משהם רוצים לשמוע את הסיפור- הם רוצים לשמוע איך אתה מספר אותו. לכן- קרישנמורטי- הוגה הדעות הגדול מבקש שנפסיק להגות דעות, שנפסיק לספר סיפורים. שננסה לחיות בתוך הרגע עצמו. הסיפור הורג את היכולת שלנו לחיות את החיים באופן בלתי אמצעי. לחיות בלי סיפור זה להיות פעם אחת בתוכו. לא כתסריטאי- לא כבמאי- אלא כאדם שחווה. אתה מוריד בבת אחת את השבלונות הסיפוריות וחי את הדבר.

אבל האם זה אפשרי ? האם ניתן להשתחרר מן הצורך לספר את החיים לא קצת פה וקצת שם – אלא ממש ? באופן מוחלט ?  האם אדם מן השורה יכול להגיע לזה ? ביירון קייטי מגיעה לשם בדרך אחרת. היא מציעה לך לראות שהסיפורים שאתה מספר הם מופרכים. היא תשאל אותך קודם כל- האם הסיפור שלך נכון ? האם את יכולה להיות בטוחה שהוא נכון ? עכשיו היא מבקשת דבר פשוט: להפוך את הסיפור הזה בכל מיני צורות. לנסות לספר סיפורים הפוכים לחלוטין- והיא תבקש ממך לבדוק- האם הסיפורים ההפוכים נכונים גם כן. למרבה הזוועה אתה עשוי לגלות שכן- התשובה חיובית, ניתן לספר את הסיפור הפוך לגמרי בהיפוכים שונים ומשונים. הסיפור הזה: "חוסר הסדר של בן זוגי משגע אותי", עשוי להתהפך ל- "חוסר הסדר שלי משגע אותי", וכן ל -"חוסר הסדר של בן זוגי משמח אותי", ואולי אפילו ל"סדר משגע אותי". אני חייב להודות שהצעתי לזוגתי להשתמש בשיטה ולהפוך את הבעיה שלה עם חוסר הסדר שלי לכל מיני כיוונים. מסתבר שהיא עדיין לא בשלה לעבודה של ביירון קייטי, וחבל. אם אני הייתי טורח לנסות אולי הייתי מצליח. על כל פנים- העבודה הזאת, וזאת אכן עבודה- עשויה לרמוז לנו שהאמת שנראית לנו אובייקטיבית כל כך היא סיפור אחד מתוך שלל סיפורים הפוכים שניתן לספר בכל רגע נתון.

בקיצור- קל לנו מאוד לראות איך אחרים מסביב לנו דופקים את החיים שלהם בסיפורים גרועים, אצלינו לעומת זאת- איך שאנחנו רואים את המציאות- זאת האמת האובייקטיבית. ככה זה ממש.

אפשר אם כן להתבונן בחיים כמו שאנחנו חיים אותם. אפשר לשאול- האם אפשר לספר את הסיפור הזה אחרת ? (כן) בכמה דרכים אחרות ניתן לספר את הסיפור ? (המון). הרגע הזה שבו אנחנו מתבוננים בחיים שלנו, ומספרים אותם אחרת- מקנה לנו חופש. לא מן החיים אלא מן הדרך בה אנחנו מפרשים אותם. וזה קשה. אנחנו נצמדים לסיפור שסיפרנו לעצמנו כמו קוצים בצמר. כל מי שינסה להשתחרר מסיפור משמעותי יגלה שהכלא הגדול והקשה ביותר הוא הכלא בו אנחנו מחזיקים את עצמנו. אם רק נוכל לזכור לרגע שאנחנו עכשיו באמצע טלנובלה המצולמת באיקיאה הייטס- הרבה מן המרורות של החיים עשויים להתגלות שונים בהחלט.