פוסטים עם התגית ‘חיים’

אנחנו רוצים לתת בשפע. להאיר את העולם, לחמם אותו להדבק בו ולהעלם בתוכו. מן הצד שני אנחנו מוכרחים כל הזמן  לבדוק את עצמנו להסתכל פנימה באופן ביקורתי. עלינו לזכך את הנביעה שלנו, לדייק אותה, לבדוק את סיבתה ורצונה,מה אנחנו עושים ואיפה.

שני הכוחות האנושיים הטבעיים והסותרים זה את זה, מצויים בפסוק הראשון של הפרשה- ושניהם בטיפה אחת. אלוהים אומר למשה:   וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית לַמָּאוֹר לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד: (שמות פרק כז פסוק כ'). רש"י מבאר לנו ששמן הזית שבו השתמשו כדי להעלות את נר התמיד היה שמן מיוחד: "בלי שמרים, כמו ששנינו במנחות (פו א) מגרגרו בראש הזית"

שמן הזית הזה היה צריך להיות שמן זך שבזך, שמן שהובא מן הזיתים הראשונים שמתבשלים, אלו שנמצאים בראש העץ, וגם אותם היה צריך לכתוש ולסנן ולא לטחון בריחים כדי שלא יתערבו בהם שמרים. השמן הזה צריך להיות נקי וטהור.

ה"שפת אמת" אומר על זה דבר חשוב:  "ודאי עיקר עבודת האדם הוא הבירור".

הנה כאן הפרדוקס. אנו מדברים על השמן למאור. האור הוא כוח שופע, מתפרץ, חודר סדקים. אור בקבלה הוא אחד המטפורות לשפע האלוהי. אך כדי לייצר את האור הזה במקדש אנו נדרשים לתהליך של בירור, סינון, בחירה. הפרדה בין עיקר לטפל, בין הטהור ללכלוך, בין מה שמגביר את הבעירה, למה שעלול לסכל אותה. המשך קריאה… »

פרשת יתרו עוסקת כמעט כולה בנושא אחד מרכזי  המרחק הרצוי בין האל לאדם.

איך תרגיש אם ההר הזה יעמוד לך מעל הראש ? צלם: דוד רובינגר

זה מתחיל ביתרו  אבי אשת משה  כהן מדין שרואה את משה קורס תחת משא הוראת העם את חוקי האל. הוא מלמד את משה את עקרון האצלת הסמכויות. מין מערכת הירארכית שבקצה אחד שלה משה  והאלוהים, ושמתפצלת משם לסוכנים, ולסוכני משנה, וסוכני משנה משנה עד לאזרח הקטן שנמצא בקצה השני. כשזה עובד טוב  אפשר להשוות את זה למערכת תעלות, המעבירה את זרימת השפע מן המקור  הנהר הגדול, ועד לברזי המים העדינים של האזרחים. כשזה עובד רע זה מזכיר לנו את המשפט של קפקא. מערכת בירוקרטית של כללים צווים ופקידים, שבה מטרת החוק, מהותו השורשית, נשכחה ואבדה מלב.  משה מאמץ את העצה אל לבו, אבל בסוף הפרשיה הוא שולח את יתרו לביתו. למה ?

הפרשה ממשיכה אל ההכנות לעשרת הדברות. בני ישראל צריכים להכין את עצמם בסדרה של טקסים והכנות. האלוהים חושש מפני רצונם של בני ישראל לפרוץ אל ההר כדי לראות את האלוהים, והוא דורש ממשה להרחיק את בני ישראל ולהגביל אותם. האנרגיות האלה, מהן חושש האל דומות בימינו למה שמתרחש בהופעות רוק מוצלחות במיוחד (עוד יש כאלה ? או שגם האיצטדיונים הגדולים נפלו קרבן לפייסבוק? ). הקהל מבקש לחזות במו עיניו ב"אלילי הרוק" ודורס את עצמו למוות. חוויית אבדן השליטה החושית, "וכל העם רואים את הקולות", אני לא חושב שהיה מדיום שהתקרב לזה כמו קונצרטי הרוק הגדולים המלווים בפלחן הסמים של שנות השישים. האם זה מה שהם בעצם רצו שם ? לראות את האל ? אם כן, אפשר להבין למה זה לא הצליח. המשך קריאה… »