פוסטים עם התגית ‘נפילה’

זה לא בגלל המשט. זה לא בגלל המדינה. זה קודם כל בגללי.

לפני יומים פיזמתי לעצמי את השיר בהיסח הדעת כשחשבתי על מישהו. אתמול ניגנתי אותו על הפסנתר תוך שאני מנסה לפצח את האקורדים המופלאים שמתי כספי יודע לטמון בשיר. יש בשיר הזה, במלים, בלחן, וגם בביצוע של כספי, משהו מיתולוגי, עמוק מכולנו, מוכר לכולנו, נכתב אלינו- לדורות שלפנינו ולאלו שעוד יבואו. חשבתי גם  שדי מדהים שאבדן דרך מצמיח יצירת מופת כמו זאת. האפר מן השורה האחרונה הצמיח יהלום. המשך קריאה… »

משה שובר את הלוחות ומביט בנו - רמברנדט

קשה לתאר סיטואציה דרמטית יותר. 

משה נמצא על ההר, עם האלוהים. באותו הזמן, ללא ידיעתו, העם שאותו מנהיג משה, שבעבורו הוא מקבל את התורה- בוגד בדרך וחוטא בעבודה זרה. 
וכך הפסוקים:
וַיְדַבֵּר ה'  אֶל משֶׁה, לֶךְ רֵד כִּי שִׁחֵת עַמְּךָ אֲשֶׁר הֶעֱלֵיתָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם:
האינטימות שהיתה בן האל למנהיג נקטעת באחת. משה נמצא במדרגה גבוהה מאוד, אבל העם, העם נפל.
המדרש מספר לנו את האלמנט הדרמטי הזה לפי דרכו.  

אמר ר' יצחק: בשעה שאמר לו הקב"ה "לֶךְ רֵד ", חשכו פניו של משה ונעשה כסומא מן הצרות ולא היה יודע מאיזה מקום לירד והיו מלאכי השרת מבקשים להרגו, אמרו: הרי השעה להרגו.  ידע הקב"ה מה המלאכים מבקשים לעשות לו, מה עשה הקב"ה ? א"ר ברכיה בשם ר' חלבו בשם רב חנן בר יוסף בשם ר' אבא בר איבו: פתח לו הקב"ה פשפש מתחת כסא כבודו ואמר לֶךְ רֵד  שנא' (דברים ט) "ויאמר ה' אלי קום רד מהר מזה". (שמות רבה (וילנא) פרשת כי תשא פרשה מב)   

המלאכים הללו, לפי המדרש,  עוינים את משה מאז ומתמיד. מעניין שאנו רואים את המלאכים כיצורים שנועדו להגן, ולא מבינים את העוינות הגלומה בהם כלפי האדם המבקש לעלות מעלה, והמבקש לקחת מהם את המקום הראוי להם כמשרתיו האולטימטיביים של אלוהים.  המלאכים בסיפור, כאילו חיכו לרגע הזה שבו יוכלו להרוג את משה.    המשך קריאה… »

אנחנו רוצים לתת בשפע. להאיר את העולם, לחמם אותו להדבק בו ולהעלם בתוכו. מן הצד שני אנחנו מוכרחים כל הזמן  לבדוק את עצמנו להסתכל פנימה באופן ביקורתי. עלינו לזכך את הנביעה שלנו, לדייק אותה, לבדוק את סיבתה ורצונה,מה אנחנו עושים ואיפה.

שני הכוחות האנושיים הטבעיים והסותרים זה את זה, מצויים בפסוק הראשון של הפרשה- ושניהם בטיפה אחת. אלוהים אומר למשה:   וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית לַמָּאוֹר לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד: (שמות פרק כז פסוק כ'). רש"י מבאר לנו ששמן הזית שבו השתמשו כדי להעלות את נר התמיד היה שמן מיוחד: "בלי שמרים, כמו ששנינו במנחות (פו א) מגרגרו בראש הזית"

שמן הזית הזה היה צריך להיות שמן זך שבזך, שמן שהובא מן הזיתים הראשונים שמתבשלים, אלו שנמצאים בראש העץ, וגם אותם היה צריך לכתוש ולסנן ולא לטחון בריחים כדי שלא יתערבו בהם שמרים. השמן הזה צריך להיות נקי וטהור.

ה"שפת אמת" אומר על זה דבר חשוב:  "ודאי עיקר עבודת האדם הוא הבירור".

הנה כאן הפרדוקס. אנו מדברים על השמן למאור. האור הוא כוח שופע, מתפרץ, חודר סדקים. אור בקבלה הוא אחד המטפורות לשפע האלוהי. אך כדי לייצר את האור הזה במקדש אנו נדרשים לתהליך של בירור, סינון, בחירה. הפרדה בין עיקר לטפל, בין הטהור ללכלוך, בין מה שמגביר את הבעירה, למה שעלול לסכל אותה. המשך קריאה… »

 המעשה ברב אלון- היה או לא היה ?  

מאז הנחש הולך איתנו: אדם וחוה

זאת כמובן לא השאלה החשובה באמת. היא ודאי חשובה לרב אלון ולמשפחתו, היא ודאי נראית חשובה לכל אותם תלמידים רבים שלו. אני מאמין לחברי פורום תקנה. הם אנשים מרשימים כולם, כל אחד מהם לבד יכול ליפול, אבל יחד ? אני משוכנע שהם לא היו נותנים לתקלה כזאת לצאת מתחת ידם. עם זאת השאלה החשובה באמת שעולה בימים אלו היא - יכול היה להיות או לא ?  יכול להיות שאדם נערץ על רבים כמו הרב אלון, אדם בעל מעמד רוחני, תלמיד חכם יכול לפול ככה ?

הסיפור הזה גורם ל שבר בציבור הדתי לאומי. שבר מתרחש כאשר דבר מה מתכופף מעבר לגמישות האפשרית שלו. בעיני רבים- אין סיכוי שאדם כמו הרב מוטי אלון יכול היה לפול לסיטואציה כזאת. ואני אומר כאן בקול רם וברור. מי שחושב שאין סיכוי שאדם כמו מוטי אלון יכול לפול כך אינו אלא טועה, אינו מבין מה זה אדם. כל אדם יכול לפול. גם אם הוא הרבי מוויז'ניץ, גם אם הוא מוטי אלון, גם אם הוא ר' עקיבא. הנה הסיפור ותרגומו מיד אחריו.

המשך קריאה… »

-

<

F is for FAIL from Brent Barson on Vimeo.

הסרט קרוי גם  "אודיסאה באלף בית" של תהליך היצירה.   היוצר כמו אודיסאוס- הרי שט על ים סוער מלא סכנות ורק רוצה לשוב הביתה בשלום.

יצירה אמיתית היא דבר מורכב. מפתיע. אתה לא יודע מאיפה הם נוחתים עליך – מחסומי יצירה, שמחה, יאוש, אובדן דרך. כל אלו קופצים עליך ולא תמיד ברגע הנכון.

בין סקילה לכריבדיס מאת פוסלי. גם במאה ה18 היו מפלצות. גם עכשיו. גם כאן.

אי אפשר לחסוך את התהליכים האלה. קירקה מספרת לאודיסאוס כי עליו לעבור באחת משתי דרכים, או דרך סקילה, או דרך כַרִיבּדִיס.  שתיהן מפלצות. שתיהן מסוכנות. שתיהן תגבינה קורבנות. אודיסאוס בוחר באחת מן הדרכים- ולא מספר לאנשיו כדי לא לזרוע בהם ייאוש.  היוצר יודע שהוא נכנס למלכודת. גובת קורבנות. הוא מעלים מעצמו את קשיי הדרך הצפויים ומספר לעצמו סיפורי נפלאות על שובו לביתו בשלום, אבל אז באה המפלצת. תהיה זה  סקילה או כריבדיס, היא באה.

הנה אחת- אתה יושב מול הדף ולא מבין למה אתה לא מסוגל לכתוב. למה אתה רוצה לחזור למיטה. למה אתה שוב שוטף כלים. למה כבר עבר שבוע חודש חצי שנה מאז שכתבת לאחרונה. אתה מיואש קצת. מיואש מאוד. הכי גרוע: אתה לא באמת יודע למה זה תקף אותך עכשיו. אתה נזכר: קבלת מחמאה. מאז אתה לא זז. למה ?  מי אוכלת מן הכבד שלך. סקילה, כריבדיס או איזו סירנה רבת יופי ?

המשך קריאה… »