פוסטים עם התגית ‘פחד’

על עבודת אלילים בפייסבוק, ובאתר שלי.

על מי אני מסתכל באיור הזה ? עליך. אני מחייך בחיבה. אתה יקרה לי קוראת חביבה

בראש האתר החדש שלי עומד רישום של פרצופי המהורהר. עשה אותו ידיד צעיר. גם מי מכם שאין לו אתר אישי ובראשו איור, מחזיק אולי פרופיל פייסבוק, ובראשו תמונה. או פרופיל ברשת חברתית אחרת, או שלא. 

תמונות הפרופיל האלה הן, אם תרשו לי, בעייתיות מעצם היותן. תמונת הפרופיל הזאת משמשת כדי להציג אותנו, ואנו בוחרים בכזאת שתציג את הדימוי שהיינו רוצים ליצור לעצמנו. תמונה יפה מאוד תבקש להציג את פנינו היפות, ותמונה מכובדת תבקש להשרות ארשת של מכובדות על האתר.  זה בסדר כמובן. הבעיה היא שהתמונה לא רק משפיעה על הצופים בה, כי אם גם עלינו, שבחרנו בה. אנחנו מעצבים את הפרופיל אבל בעצם הוא מעצב אותנו, מעשינו עלולים להיות בהתאם. תמונה מכובדת, תדרוש מאיתנו התנהגות מכובדת, בעוד שתמונה נחמדה עלולה להזמין אותנו להשאר בתחומי הנחמד. תמונה הגותית עלולה להזמין חיים של הגות, בעוד שתדמית של כוח עלולה למשוך אותנו להפגנות עוצמה מסוגים שונים.  סופו של דבר אנחנו עלולים לכבול את עצמינו לאותו פרופיל. להפוך למשרתיה של התדמית שהיתה צריכה לשמש אותנו.  המשך קריאה… »

  • Share/Bookmark

תצווה – לבחור בין חטא למוות

אנחנו רוצים לתת בשפע. להאיר את העולם, לחמם אותו להדבק בו ולהעלם בתוכו. מן הצד שני אנחנו מוכרחים כל הזמן  לבדוק את עצמנו להסתכל פנימה באופן ביקורתי. עלינו לזכך את הנביעה שלנו, לדייק אותה, לבדוק את סיבתה ורצונה,מה אנחנו עושים ואיפה.

שני הכוחות האנושיים הטבעיים והסותרים זה את זה, מצויים בפסוק הראשון של הפרשה- ושניהם בטיפה אחת. אלוהים אומר למשה:   וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית לַמָּאוֹר לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד: (שמות פרק כז פסוק כ'). רש"י מבאר לנו ששמן הזית שבו השתמשו כדי להעלות את נר התמיד היה שמן מיוחד: "בלי שמרים, כמו ששנינו במנחות (פו א) מגרגרו בראש הזית"

שמן הזית הזה היה צריך להיות שמן זך שבזך, שמן שהובא מן הזיתים הראשונים שמתבשלים, אלו שנמצאים בראש העץ, וגם אותם היה צריך לכתוש ולסנן ולא לטחון בריחים כדי שלא יתערבו בהם שמרים. השמן הזה צריך להיות נקי וטהור.

ה"שפת אמת" אומר על זה דבר חשוב:  "ודאי עיקר עבודת האדם הוא הבירור".

הנה כאן הפרדוקס. אנו מדברים על השמן למאור. האור הוא כוח שופע, מתפרץ, חודר סדקים. אור בקבלה הוא אחד המטפורות לשפע האלוהי. אך כדי לייצר את האור הזה במקדש אנו נדרשים לתהליך של בירור, סינון, בחירה. הפרדה בין עיקר לטפל, בין הטהור ללכלוך, בין מה שמגביר את הבעירה, למה שעלול לסכל אותה. המשך קריאה… »

  • Share/Bookmark

למה כדאי לומר את שירת הים כל יום ? פרשת השבוע:בשלח

יציאת מצרים על חומת ברלין

אני עובר לכתיבה מעט קצרה יותר על פרשת השבוע. לפחות מנסה.

שירת הים נחשבת לרגע של שיא- שיא של אמונה ופואטיקה.

אבל אם נתבונן בשירה- (מי שרוצה לראות איך זה נראה בספר התורה שירד לתחתית הפוסט) העם עומד ומריע לאלוהים שעשה מעשים מדהימים, נקם בפרעה ובמצרים האכזריים, ולנו אין לנו ברירה אלא לשאול: מה הביג דיל ? מה אלוהים בסך הכל עשה ? קרע את הים ? הטביע את המצרים ? זה אלוהים. כמו ספילברג הוא יכול לעשות הכל. אז מה הסיפור ? המשך קריאה… »

  • Share/Bookmark

פרשת השבוע: לריב עם אלוהים

יעקב חוזר הביתה. הוא עזב את הבית לבד עם מקל ותרמיל, כשהוא בורח מאחיו המבקש להורגו. מאז השיג לא מעט. לאחר שנים של עבודה יש לו שתי נשים, שתי שפחות, 12 ילדים וצאן ובקר לרוב. היה רוצה להשען אחורה בנחת- ולהביט בכל פירות מעשיו, אבל הרגע הזה, לא בטוח שיגיע. הוא עומד בפני הסכנה לאבד הכל. השליחים ששלח כדי לרצות את אחיו מודיעים לו שעשיו בדרכו אליו עם ארבע מאות איש. הוא חרד. אפשר להאשים אותו בפרנויה, אבל אם זאת היתה משלחת שלום, מן הסתם השליחים היו אומרים לו את זה.
יעקב חוזר הביתה. הוא יצא לבד, ואם הדברים לא יסתדרו- הוא עלול לחזור לבד. 

לבד, מאת רות פוירשטיין ובסיועו של מתן. מה מסתתר מאחורי הפינה ?

לבד, מאת רות פוירשטיין ובסיועו של מתן. מה מסתתר מאחורי הפינה ?

יש לו מה לעשות ביום הזה המסוכן. הוא מתכונן בכמה דרכים. הוא שולח מתנות לעשיו, אחת אחרי השניה כדי לשכך את כעסו. במידה ועשיו לא יוותר- יעקב מפצל את המחנה כדי להציל לפחות את הנשים והילדים. אחרי כל זה הוא מתפלל. הוא מזכיר לאלוהים את ההבטחה שלו להפוך לעם- הבטחה שלא תתממש אם יוכה "אם על בנים".  בתפילה לא די ומה שבטוח הוא מעביר את משפחתו אל מעבר ליבוק. כששהוא גומר את כל זה, בלילה: 
וַיִּוָּתֵר יַעֲקב, לְבַדּו.

המשך קריאה… »

  • Share/Bookmark

לשבור את ה5

שברתי שיא עולמי אישי לחלוטין.
בפעם הראשונה בחיי (מאז הצבא לפחות) רצתי 5 קילומטר.
הקצב גם מרשים ביותר (אותי לפחות) קילומטר ב 6.3.
ומה שיותר חשוב- גמרתי את הריצה כשכוחי במותני. סיימתי בריצה מהירה, והנשימות שלי – הייתי רחוק מלאבד אותן.
אני בטטת הכורסה עשיתי את זה. טוב- מסתבר שאני כבר לא כזאת בטטה.
ובכלל בתשעת הימים האחרונים, רצתי או רכבתי 5 פעמים שזה יוצא פחות או יותר פעם ביומים.
הספורט הזה מהווה בשבילי נצחון גדול. ניצחון על האוייב המר ביותר שלי- הפחד.
הפחד לעתים קרובות סמוי מן העין, ולכן לקח לי זמן להבין שאחת הסיבות שבגללן אני ממעט לרוץ היא פחד.

ממה מפחד לאוקואון ? מן המוות- מן הייסורים או מזעם האלים ? אל גרקו.

ממה מפחד לאוקואון ? מן המוות- מן הייסורים או מריצת 5?אל גרקו.

לקח לי זמן להבין שהרגש שאותו אני חש לפני יציאה לאימון הוא פשוט פחד טהור. לא הבנתי את זה כי לכאורה – מה יש לפחד מריצה- זה לא הגיוני, אבל האמת היא שפשוט פחדתי. ממה פחדתי ? קשה לי להגדיר, אני חושב שהפחד הזה יושב אצלי עמוק מאוד- ברמה הבסיסית ביותר של הקיום, זה יכול להיות פחד ממוות, מייסורים, ואולי הקשה מכל- מכישלון- אם לא אצליח לסיים את המשימה שהגדרתי לעצמי.

המשך קריאה… »

  • Share/Bookmark
רישום מנוי לפוסטים

השארו מעודכנים:

ארכיון