פוסטים עם התגית ‘תשוקה’

הפסוקים הבאים, עצמתם רבה.

שמים בוערים בתשוקה למה. צילום של מתן

א וַיְהִי הָעָם כְּמִתְאֹנְנִים, רַע בְּאָזְנֵי יְהוָה; וַיִּשְׁמַע יְהוָה, וַיִּחַר אַפּוֹ, וַתִּבְעַר-בָּם אֵשׁ יְהוָה, וַתֹּאכַל בִּקְצֵה הַמַּחֲנֶה.  ב וַיִּצְעַק הָעָם, אֶל-מֹשֶׁה; וַיִּתְפַּלֵּל משֶׁה אֶל-ה', וַתִּשְׁקַע הָאֵשׁ.  ג וַיִּקְרָא שֵׁם-הַמָּקוֹם הַהוּא, תַּבְעֵרָה:  כִּי-בָעֲרָה בָם, אֵשׁ ה'.  ד וְהָאסַפְסֻף אֲשֶׁר בְּקִרְבּוֹ, הִתְאַוּוּ תַּאֲוָה; וַיָּשֻׁבוּ וַיִּבְכּוּ, גַּם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וַיּאמְרוּ, מִי יַאֲכִלֵנוּ בָּשָׂר.  ה זָכַרְנוּ, אֶת-הַדָּגָה, אֲשֶׁר-נאכַל בְּמִצְרַיִם, חִנָּם; אֵת הַקִּשֻּׁאִים, וְאֵת הָאֲבַטִּחִים, וְאֶת-הֶחָצִיר וְאֶת-הַבְּצָלִים, וְאֶת-הַשּׁוּמִים.  ו וְעַתָּה נַפְשֵׁנוּ יְבֵשָׁה, אֵין כֹּל, בִּלְתִּי, אֶל-הַמָּן עֵינֵינוּ.  ז וְהַמָּן, כִּזְרַע-גַּד הוּא; וְעֵינוֹ, כְּעֵין הַבְּדֹלַח.  (פרשת בהעלותך- במדבר יא)

אמי עליה השלום נהגה לומר- כי ברור לה שאם היתה חיה אז, בדור המדבר, ודאי היתה חלק מן המתאוננים.  מעניין לציין שכאשר אמי חלתה מאוד בגיל 70 ידעה לומר לפני מותה כי היא מודה לאלוהים על כל השנים הטובות שנתן לה, ואינה באה בטענות כלפיו. למרות זאת, ועל אף אישיותה הצנועה והמקבלת, יכולה היתה להזדהות עם בני ישראל המתאוננים.

אבל אני רוצה להמשיך הלאה- מן המתלוננים אל המתאווים. כה רבה תאוותם של בני ישראל, שעוד לפני שהם מתאווים למשהו, הם מתאווים תאווה. אולי רוצה הכתוב לומר שתאוותם היא נקיה ומזוקקת. הדברים להם הם משתוקקים, הדגה, הקישואים והאביטיחים, החציר הבצלים והשומים אינם מושאים רגילים של תאווה.  הם מופיעים כאן כמין תירוץ לקיומה של תאווה עירומה ולוהטת.  הם מושא אקראי לתאווה הנוראה שקורית להם. המשך קריאה… »

אל תגנה את היופי. אל תגנה את המשיכה ליופי. אל תגנה את התשוקה להבלע בו.
ברשימה הקודמת גיניתי.
ערב בים. כמעט שקיעה. בחצי גוף בתוך המים אני מתפלל לאלוהי האקזיסטנז. אני מבקש חיים, בריאות, חכמה, יופי, אני מבקש כוח, אומץ, ברכה.
הנערה שמשחקת על החוף.
אני יודע שאני מחפץ אותה- הופך אותה לאובייקט שלי ומצטער. אני מגנה את עצמי על שהבטתי בה ככה. שרציתי את גופה והעלמתי עיני ממנה. שכל כך רציתי להבלע בה, לעזוב הכל ולעוף, או לשקוע. אני חש אשם.  נורית טוענת שזה קשור לרקע הדתי שלי ושככה זה יהיה. אני חושב שלא רק.
אני מבקש מאלוהי הים שיעזור לי לראות מעבר לגוף את מה שהיופי מרמז עליו ובאותו רגע
התשוקה שלי מתה.
גם התשוקה שלי לאל עליון מתה.
אני סתם אדם שעומד בתוך ים ולא יודע לאן.
אני מבין שאת היופי אסור לגנות. גם לא את התשוקה אליו. גם לא את התשוקה שמוצאת את עצמה בדבקות בחיצוני. גם לא את הרצון המסוכן להבלע.
אפשר להביט בתשוקה, רצוי להביט בה אבל באהבה אבל בהבנה. להתבונן להקשיב. לא לנוע אליה לא כי רע אלא כי ראויה להתבוננות, התשוקה.
להביט בה ולראות אם תמיר את עצמה לדבר מה אחר. לדבר מה טמיר יותר או נמוך יותר או שניהם.
אני מבקש מאלוהים שיתן לי את הכוח לראות אותה שוב. לרצות בה שוב אבל יבשתי.
הים רטוב ואני בתוכו יבש כמו קרקר לפני ההרינג.
כתבתי פעם לפני שנים שיר שהיה חלק מן המופע של סיטרא קמא.
אולי אמצא אותו ואצרף.

                                            (נכתב ושוגר בקפה "קפית" חלוצי ההוט ספוט בירושלים)